ניאו-ציידים-לקטים באנתרופוקן
פורסם לראשונה באוגוסט 23, 2018, בבלוג אריאל אפל מלאכת שבט
מזה כעשור שאני משתתף-צופה בתופעה חברתית ותרבותית מרתקת (לטעמי):
עולם היפר-טכנולוגי, סופר-וירטואלי, רב-תרבותי, בין-לאומי – של קפיטליזם גלובאלי וציביליזציה מתועשת – הולך וגובר העניין (בעיקר בקרב תושבי מדינות מפותחות, דווקא) במלאכות מסורתיות, וביכולות ובכישורי חיים של חברות ילידיות קדם-תעשיתיות. יותר ויותר אנשים לומדים, חוקרים, מתרגלים ומלמדים רעיונות ופרקטיקות בהשראת תרבויות זרות כאלו, שחלקן מקומיות, חלקן מרוחקות מאד, וחלקן נוגעות לאיזושהי מורשת אנושית כללית ופרהיסטורית יותר.
זה אפילו סוג של פרדוקס – ככל שההשפעה האנושית על הכדור שלנו מתעצמת ומתרחבת, כך גם גובר הצורך שלנו לקחת בחשבון גורמים משפיעים ומושפעים שאינם-אנושיים. כך, בעוד שאנחנו נמצאים בעידן שיש שמכנים אותו ה"אנתרופוקן" – תקופה של התערבות אנושית חסרת תקדים על האקולוגיה העולמית ועל הרישום הגיאולוגי, נהיה כבר בלתי אפשרי להתעלם מההשלכות הסביבתיות של הפעילות האנושית, מאיכות הקיום של מינים אחרים שקיומנו אנו קשור בהם, מתפקידנו ואחריותנו בתוך מערכות מורכבות אלו, בצורך להבחין בין צורך קיומי מהותי לבין צריכה מוגזמת ופוגענית של משאבים, וכו'.
בחיפוש אחר פתרונות לאתגרים הללו של החיים המודרניים, חברות "פרימיטיביות", לא-מתועשות (או אולי רק פחות-מתועשות?) משמשות במקרים רבים מודל לחיקוי, או מקרי בוחן, ומהוות השראה לפתרונות עתידיים ברי-קיימא. באופן ספציפי יותר, ציידים-לקטים וחברות זעירות הפכו למעין טיפוס אידיאלי במחשבה המערבית, ומשמשים הן כאחר אולטימטיבי לאורח החיים של הציביליזציה המודרנית, והן כהשראה ברת-חיקוי בחזיונות אופטימיים של אנושות עתידית טובה יותר. ההשראות, הדימויים, והאדפטציות הללו, על אף שהן מלאות בבעיות ובכשלים, הולכות ו'תופסות' ומתבססות – חלק רק כנישות שוליים של משוגעים-לדבר, אך ישנן גם השפעות ותופעות נגזרות שניתן למצוא אותן בלב המיינסטרים התרבותי, בתופעות ובמגמות כגון ריצה יחפה ומינימליסטית, דיאטת פליאו, תנועת הסלואו, אופני ההצגה של חברות לא-מתועשות בתוכניות טלוויזיה ובסרטים, בלגיטימציה המחודשת שניתנת לתפישות ולאמונות ילידיות בקרב מסגרות מחקריות ושלטוניות, וכד'…
זה נושא גדול ורחב. לתופעת ההיקסמות המערבית מאופני קיום והתנהלות ילידיים יש היסטוריה ארוכה וסבוכה, וגם הסיפור הזה הוא רק חלקיק קטן מהסיפור הרחב יותר – זה שמציב את הציביליזציות המתועשות והעל-אזוריות אל מול חברות ילידיות קטנות ומקומיות, או (החלוקה השונה לחלוטין) לצורות חיים אנושיות מקיימות מול כאלו שאינן ברות-קיימא.
במסגרת הנושא הענק הזה והנרטיבים הרבים שמרכיבים אותו, הפוקוס שלי (והדבר שהבלוג הזה יעסוק בו בעיקר) היא דווקא אותה סצנת שוליים; של מערביים ואזרחים מודרנים של מדינות מפותחות – אתם יודעים… מה שכביכול נקרא אנשים "רגילים" – שלומדים ומתרגלים כישורי חיים פרימיטיביים ומנסים לחקות או לחדש דרכי חיים ילידיות, ומתועשות-פחות.
ולפני שתשאלו, התשובה היא כן – יש אנשים כאלה. די הרבה, למעשה.
ואני אחד מהם =)
כבר כעשור שאני לוקח חלק פעיל במגוון מעגלים של אנשים שמתרגלים מיומנויות כמו שברור כלי צור, גילוף בעץ ובעצם, קדרות עתיקה, בניית מחסות, הדלקת אש בדרכים פרימיטיביות, ליקוט ועיבוד צמחים לצורכי מאכל ורפואה, עיבוד עורות, קליעת סלים, הכנת כלי ציד, ועוד. יתר על כן, רבות מהפרקטיקות הללו אינן בהכרח 'מלאכות', ונוגעות דווקא לידע ולכישורים שהם חברתיים, רוחניים, קוגניטיביים, ורגשיים (למשל, מתן תשומת לב לשפת הציפורים והחיות, גששות, מוזיקה, ריקוד ותנועה, דינמיקה קהילתית, חינוך, גידול ילדים, ועוד). החוט שמקשר את כל התרגולים הנ"ל זה לזה הוא תפישת עולם שעסוקה הרבה ב"חיבור" – לטבע או בין אנשים – ודגש על חוויה ישירה של העולם, דרך הידיים, ומינימליסטית-מבחינה-טכנולוגית. במקרים רבים, האלמנטים האלה מיוחסים לדרך חיים שהינה מורשת משותפת עתיקה של כלל האנושות, ואף נטען שהיא בסיסית למהלך האבולוציוני שלנו, ולאופן המקורי בו התעצבנו כמין ("our original design").
חלק קטן מהעוסקים במלאכה הם ארכיאולוגים ניסויים, שמנסים להסיק מפעילויות כאלה על האופן בו אנשים פרהיסטורים חיו פעם – אבל לרוב, מדובר באנשים מן היישוב, ללא כוונות אקדמיות או מחקריות, שנתפסו לסיפור-העל, או למלאכה מסוימת, או לקהילתיות ולהיבטים החברתיים של הסצנה… אנשים שרואים במפעל הזה כטומן בחובו סודות לעתיד מקיים יותר ומספק יותר עבורם ועבור יקיריהם. היום. כאן ועכשיו.
המחקר שלי, ולפיכך גם הבלוג הזה, מבקש לבחון בעיקר מופעים ישראלים מקומיים של התופעה הגלובאלית הזו, ומתמקד בעיקר בפעילות של ארגון שומרי הגן – קהילת מחנכים כלל-ארצית שמנסה לחבר אנשים לטבע, זה לזה, ולעצמם, דרך תרגול אורחות חיים בהשראת ציידים-לקטים – ובמעגלים רחבים יותר שמקיפים את הארגון, שניתן לראות את החיבורים ביניהם סביב אירועי "אבני דרך" – התכנסות שנתית למלאכות עתיקות, בה מורים ותלמידים מכל הארץ נפגשים ללמידה ולתרגולים משותפים.
מעבר לעניין (ולכיף) האישי שלי, יש לשדות האלה פוטנציאל מעולה להבליט נושאים שהאנתרופולוגיה העכשווית עוסקת בהם בעניין רב: סוגיות של ילידיות ושל אותנטיות, של ידע מסורתי, של הון תרבותי וניכוסו, של מלאכת יד, של הבניית מקום (placemaking), של ידע מוגפן (embodied) וקדם-סימבולי, של יחסים מעבר-לאנושי, של חיקוי ומימזיס, ועוד. יתר על כן, יש בהם גם כדי להאיר באור חדש את העניין האנתרופולוגי הענף בציידים-לקטים, באנימיזם, וביחסים מעבר לאנושי.
כוונתי היא שהבלוג הזה יהפוך לפלטפורמה לחשיבה וכתיבה אקדמית מעמיקה, מצד אחד – מעוגן לעתים בספרות ובשיח אנתרופולוגי מקצועי – ומצד שני לדיון "קליל" יותר, ונוקשה פחות, בתופעה החברתית-תרבותית שתיארתי לעיל, שאני מאמין שהיא רחבה ומעמיקה בהרבה ממה שנדמה שהיא ממבט ראשון.
בבקשה, הרגישו חופשיים ליצור איתי קשר, לחלוק את מחשבותיכם וחוויותיכם, להציע הצעות, או להציג בקשות שאולי יש לכם =)
מתחילים במסע!
אריאל
