אנתרופולוגיה לשבת

מה קורה לחקלאות ולתרבות החקלאית כאשר אנרגיה סולארית הופכת ליותר משתלמת מהחקלאות עצמה? לרגל חג שבועות, שהוא גם חג הקציר והביכורים, כותב לירון שני על השינויים בחקלאות בערבה ועל המעבר ההדרגתי מחקלאות אינטנסיבית לייצור אנרגיה סולארית. במאמר שפורסם בגליון מיוחד שהוקדש לקיבוצים ומושבים, מתאר שני (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית וצוות בחברת האדם) את השפעת הגלובליזציה ושינוי האקלים על החקלאות המקומית. שני מראה כיצד מטפורת ה״קזינו״ שמשמשת רבים לתיאור המצב הלא יציב בחקלאות, מוחלפת במטפורת ״הפנסיה״ המשמשת לתיאור היציבות של ההכנסה מאנרגיה הסולארית. דרך המעבר מפלפלים לפאנלים סולאריים, שני בוחן כיצד משתנים היחסים בין סביבה, תשתיות, כלכלה ופוליטיקה במדבר הישראלי, ומעלה שאלות לגבי העתיד של החקלאות, החקלאים והמרחבים הכפריים:

בתמונה הראשית: סככה עם פאנל סולארי. צילום: לירון שני.

״אנחנו החקלאים, אנחנו כמו אלכימאים״, מתאר באוזניי זאביק דרור, חקלאי ותיק מאזור הערבה התיכונה. "לוקחים כסף, הופכים אותו לזבל ומחכים שהוא ייהפך מחדש לכסף […] זה ׳קזינו׳ נוראי. אתה תלוי בחסדי שמים, וירוס חדש שמתגלה, מחלת שורשים, משבר בשוק", הוא המשיך, מחייך במבוכה, בזמן שישבנו במרפסת ביתו באחד המושבים בערבה.

כבר 43 שנים דרור חקלאי במדבר. במהלך השנים הוא גידל עגבניות, פלפלים, מלונים, אבטיחים, חצילים, עגבניות שרי, כמה סוגי פרחים ובצל. לאחר מכן חזר לפלפלים – עד שהמחיר שלהם קרס. מאוחר יותר, הוא ובנו, שחזר לגור במושב לאחר תקופה בתל אביב, החלו לגדל תמרים. ועכשיו גם פאנלים סולאריים.

בעידן של שינויי אקלים ומשברים סביבתיים, לצד הקשיים הגוברים בקיום מחיה באמצעות חקלאות, אזורים כפריים רבים בעולם עוברים שינויים כאשר תשתיות אנרגיה מתחדשת תופסות תפקיד מרכזי. כך קורה גם בישראל, כאשר בשנים האחרונות, בעקבות שינויים רגולטורים ממשלתיים ובעיקר לחץ ואמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהם, נוצרה אפשרות להתקין פאנלים סולאריים על גגות המבנים החקלאים ולמכור את החשמל שנוצר בעזרת השמש לחברת החשמל ובכך למדינה בעצם. יותר מכך, יש אפשרות, עדיין מוגבלת אך מדומיינת, להתקין פאנלים כאלו גם בשדות החקלאים, יחד עם גידולים חקלאים ואפילו אולי בלעדיהם. אז האם עכשיו יתחילו בערבה לגדל פאנלים במקום ירקות?

במאמר ״Solar Pepper״, אשר פורסם בגיליון מיוחד של Israel Studies Review שהוקדש למושבים וקיבוצים, אני בוחן את השתנות התרבות החקלאית ואופי הגידולים באזור לאורך השנים. באמצעות מחקר אתנוגרפי אני מראה כיצד המעבר לייצור אנרגיה מתחדשת משקף שינוי רחב יותר בתפיסות הכלכליות והחברתיות באזור, שינוי הבא לידי ביטוי גם במעבר ממטפורת ה'קזינו' למטפורת ה'פנסיה' או ה'משכורת'. הפאנלים הסולאריים מאפשרים לקבל סכום כסף קבוע, מהמדינה, בלי קשר לתנודות השוק, ומאפשרים יציבות כלכלית לאנשי הערבה, בעיקר לוותיקים בהם, שאין להם ממש פנסיה משלהם.

אך מה גורם המעבר הזה, מגידול ירקות לגידול תשתית לאנרגיה מתחדשת? מה הוא עושה לתרבות החקלאית השלטת במושבים בערבה? לחקלאים עצמם ולדרך שבה הם מדמיינים את העתיד?

החקלאות במושבי הערבה היא יותר מאמצעי פרנסה; היא מהווה בסיס תרבותי. היא מעצבת את תחושת המקום, מעגנת את חיי היומיום במושב, ומשמשת גם כמקור הכנסה עיקרי וגם כדבק של לכידות קהילתית. בשישים שנות התפתחותה של החקלאות בערבה היא עברה שינויים מרחיקי לכת, אך היא תמיד הצליחה להשתנות ולהתאים את עצמה לשוק, לזמן, לטכנולוגיה, לצורך ולחזון של הישארות במקום. אבל האם גם עכשיו היא תצליח?

במאמר, שהוא חלק ממחקר ארוך שנים שאני מנהל בערבה, אני מתאר את השינויים האלו בעזרת המושגים התיאורטיים: ״דמיון סביבתי״ ו״תשתית חקלאית״, ובוחן את הקשר ביניהם אשר מעצב את התרבות בערבה. במובן זה, הדמיונות הם החזון של איך יראה המרחב, בעוד התשתית החקלאית היא הפרקטיקה למימוש שלו.

בעקבות דיאנה דיוויס, אני מגדיר דמיון סביבתי (Environmental imagination) כמערכת של רעיונות, דימויים ונרטיבים תרבותיים המעצבים כיצד חברה תופסת ומנהלת את סביבתה. במקרה של הערבה, הדמיון שמנחה עד היום את אנשיה, הוא ״הפרחת השממה״, כלומר התפיסה שהמדבר ריק מאנשים והוא שממה סביבתית, ושבעזרת החקלאות והתיישבות ניתן וצריך להפוך אותו לאזור פורח. לחזון זה יש כוח משיכה חזק מאוד בהנעת ורתימת כוחות רבים להגשמתו.

הפרקטיקה שהופכת דמיון זה למוחשי הוא ״התשתית החקלאית״ (Agricultural infrastructure), אותה אני מגדיר כמערכת חומרית-חברתית המשלבת טכנולוגיה, משאבי טבע ואידיאולוגיה כדי לעצב את המרחב והחברה. במובן זה, תשתיות אינן רק חפצים חומריים אלא גם יחסים ופרקטיקות חברתיות. כלומר, מעבר להיבטים הטכניים של השקיה או עיבוד אדמה, המושג בוחן כיצד תשתיות אלו מתווכות את היחסים בין בני אדם לסביבה הלא-אנושית (כמו צמחים ומזיקים) וכיצד הן משמשות ככלי פוליטי לביטוי זהות, שליטה וערכים תרבותיים.

בערבה, תשתיות חקלאיות פועלות לאורך שלושה צירים השלובים זה בזה. בציר הראשון, הן מממשות פרויקט פוליטי ותרבותי שנועד ליישב את הגבול עם ירדן ולבסס שליטה ישראלית-יהודית במרחב המדברי. בציר השני, הן משקפות את הממדים החברתיים-כלכליים של הפרנסה מחקלאות, כולל החיפוש אחר החידוש הבא וחוסר הוודאות דמוי הקזינו. ואילו בציר השלישי, תשתיות חקלאיות מאפשרות לשלוט ולשנות את הטבע והמדבר, ׳להפריח׳ אותו ולהפוך אותו למרחב יצרני, במחיר סביבתי ואקולוגי כבד: פיצול והרס בתי גידול, הכנסת מינים פולשים, דילול וזיהום מקורות מים, פגיעה במגוון הביולוגי, זיהום כימי ועוד.

כאמור, שלושת צירים אלו של התשתית החקלאית: הפוליטי, הכלכלי והסביבתי, מונעים על ידי הדמיון הסביבתי של הפרחת השממה. יחד עם זאת, תשתיות חקלאיות נותרות דינמיות, ומתפתחות בתגובה לדינמיקה כלכלית, גיאופוליטית, טכנולוגית וחברתית לאורך זמן. כך לדוגמא הגידול המרכזי של המתיישבים הראשונים בערבה היה עגבניות חורף, שנחשבו בשנות השישים ל״זהב אדום״ משום שבאותה תקופה כמעט שלא היו עגבניות בשוק הישראלי. אך לאחר 1967, כאשר אזורים נוספים בארץ החלו לגדל עגבניות, איבדה הערבה את יתרונה הייחודי. מאז נמצאים חקלאי הערבה במרדף מתמיד אחר הגידול הבא, הזן החדש או היתרון הטכנולוגי הבא.

לדברי החקלאים, הצלחת החקלאות בערבה נבעה משילוב בין מחקר מדעי ליוזמה מקומית של ׳החקלאי הישראלי הפיקח׳— כזה שמוכן כל הזמן לנסות, לשנות ולהתנסות. עם זאת, לצד החדשנות פועל גם לחץ חברתי חזק לחקות הצלחות מקומיות. כך גידולים שונים הופכים לאופנות מתחלפות בהתאם לשוק המקומי והעולמי, לטכנולוגיה ולמגמות גלובליות. הפלפל הוא דוגמה לכך: בתחילה נכשל בשל תנאי המדבר, אך בזכות טכנולוגית הטפטפות, זנים חדשים ותשתיות חקלאיות מתקדמות, הפך עם השנים לגידול המרכזי בערבה ולסמל של הצלחתה החקלאית באירופה, במיוחד אחרי המשבר בספרד שגרם למחירי הפלפלים באירופה לזנק. פתאום כולם רצו לגדל וליצא פלפלים. הקימו עוד חממות, לקחו הלוואות, הרחיבו משקים.

אבל כמו בקזינו, מה שעולה גם יכול להתרסק. התלות בשוק הגלובלי גם יצרה פגיעות גדולה. כשהמחירים ירדו והתחרות מול ספרד ומרוקו גדלה, רבים נכנסו למשבר. במקביל, החקלאות המקומית השתנתה: פחות עבודה משפחתית ויותר עבודה של מהגרי עבודה מתאילנד; פחות חקלאים שעובדים בעצמם בשדה ויותר מנהלים של מערכות ייצור גדולות. אחר כך הגיע תור התמרים. זן מג'הול נראה כמו הבטחה בטוחה יותר, פחות עובדים, חיי מדף ארוכים, ביקוש עולמי. אבל גידולו הצריך כמות אדירה של מים וגבה מחיר סביבתי, ואז גם המחירים של התמרים התחילו לרדת.

שינויים אלה ערערו גם את הדימוי העצמי של אנשי הערבה. אם בעבר הם נתפסו כחלוצים שמגינים על גבולות המדינה, היום הם מתוארים לא פעם כמקבלי סובסידיות, צרכני מים גדולים או מי שפוגעים בסביבה. חלק מהחקלאים עמם שוחחתי תיארו ממש תחושת בגידה מצד המדינה: פעם עודדו אותם להתיישב במדבר, והיום מטילים ספק בלגיטימיות של עצם קיומם שם.

לתוך כל זה נכנסת עכשיו האנרגיה הסולארית.

הערבה, עם השמש החזקה והשטחים הפתוחים שלה, הפכה למוקד מרכזי של ייצור חשמל סולארי. בהתחלה זה היה רק על גגות של סככות ומחסנים. חלק מהחקלאים הסתכלו על זה בחשדנות: איך זה קשור אליהם, הם הרי חקלאים. אבל בסוף זה תפס עד כדי כך שהחודש (מאי 2026) פורסם שהערבה התיכונה היא המועצה המובילה בארץ במימוש של ייצור חשמל מהשמש. כך הולכת ומתחזקת בערבה תפיסה חדשה שלפיה עתיד האזור אינו מבוסס רק על חקלאות, אלא על שילוב בין חקלאות לייצור חשמל סולארי. כבר לא רק קזינו חקלאי אלא הכנסה קבועה ויציבה.

רעיון מרכזי בשיח הזה הוא ״אגרו־וולטאי״, כלומר הצבת פאנלים סולאריים מעל שטחים חקלאיים כך שאותו שטח ישמש גם לגידולים וגם להפקת אנרגיה. כלומר ייצור אנרגיה סולארית לא רק על גגות של מבנים, אלא מעל שטחי החקלאות עצמם. הטכנולוגיה הזו עדיין לא מספיק מפותחת אבל באזור ובמקומות אחרים בארץ מתקיימים ניסויים רבים, כאשר הדמיון של הפוטנציאל של התחום הוא אדיר. עם זאת, נדמה כי גם אם החקלאות מאבדת מחשיבותה הכלכלית, היא עדיין מעצבת את הזהות המקומית ואת תחושת החלוציות של תושבי הערבה. במקביל, גם להפיכת המדבר למרחב יצירת אנרגיה ישנם מחירים סביבתיים ופוליטיים משמעותיים. 

כך שהיום השאלה בערבה היא כבר לא רק איך מגדלים פלפלים במדבר, אלא מה יקרה לערבה כשהחקלאות כבר לא תהיה מרכז החיים כמו פעם. האם הערבה, ואזורים כפריים רבים בעולם,  ימשיכו להיות אזורים חקלאים, או שיהפכו בעיקר למרחבים של ייצור אנרגיה? האם התשתית החקלאית תמשיך להסתגל ולהכיל בתוכה את התשתית הסולארית, או שאנחנו ניצבים אל מול יצירתו של דמיון סביבתי חדש, כאשר המימוש שלו כבר לא יהיה תשתית חקלאית, אלא תשתית אנרגטית אשר משנה את היחסים בין סביבה, תשתיות, כלכלה ופוליטיקה? 

לקריאה נוספת: