אנתרופולוגיה בשטח- ד"ר ליאור בסרמן נבון
איפה פוגשים אנתרופולוגיה כשהיא יוצאת מגבולות האקדמיה – ומה קורה לה כשהיא נטמעת בתוך עשייה חינוכית ואסטרטגית? בפינה "אנתרופולוגיה בשטח" אנחנו ממשיכים לבחון כיצד המבט האנתרופולוגי פועל בזירות שונות של העולם החברתי, וכיצד כלים כמו תצפית משתתפת וחשיבה נרטיבית מתורגמים לעבודה יומיומית. והפעם: ד"ר ליאור בסרמן נבון כותבת על דרכה ממחקר אקדמי לעבודה בעמותת מעוז, על האופן שבו אנתרופולוגיה הופכת לכלי פעולה, ועל האתגר, והאפשרות, לטשטש את הגבולות בין האקדמיה לבין "העולם שבחוץ":
אני עובדת היום כמובילת ידע ואסטרטגיה בתחום החינוך בעמותת מעוז. אחרי שסיימתי את הדוקטורט, היה לי ברור שאני רוצה להמשיך לעסוק במחקר שיהיה בעל השפעה על המציאות והחברה. בעבודה שלי היום אני משלבת בין מחקר יישומי ובין תכנון וליווי אסטרטגי של מהלכים. בפועל, מבחינת הכלים שאני מיישמת ביום-יום, בלי לחשוב פעמיים- הכלי הכי שימושי אצלי הוא תצפית משתתפת. במקום העבודה הקודם שלי, שגם בו עסקתי במחקר, גיליתי שעושים הרבה תצפיות אבל הן בהגדרה לא משתתפות. זה אומר שהתצפית היא למטרות מדידה כמותנית. דרך פורום מחקר איכותני שהובלתי שם הטמענו את התצפית המשתתפת ככלי מחקר משמעותי, שמלווה פעמים רבות מתודות מחקריות אחרות. גם היום, כשאני רוצה להבין לעומק סוגיה, אני תמיד אחפש את הזירה שבה אני יכולה לעשות תצפית משתתפת כדי להעמיק את ההבנה שלי. עוד כלי משמעותי שמשמש אותי מאוד בעבודה שלי הוא היכולת לספר סיפור באופן מעניין ומשכנע, שנע בין הפרט לכלל. היכולת הזו היא מאוד משמעותית בדרך לשכנע אנשים לפעול והיא בהחלט משהו שהמבט והשיטה האנתרופולוגית מבססת. זה נעים לגלות כל פעם מחדש איזו השפעה גדולה יש לידע ומחקר על פעולות כשהידע מוצג באופן ברור ונגיש. בכלל, אני מרגישה שמעבר לכלים ישומיים, החשיבות היא באימוץ המחשבה האנתרופולוגית. לשמחתי, נדמה לי שאני כבר מכוילת לחשיבה מהסוג הזה, ולכן קשה לי להצביע על נקודה שבה הכלים הדיסציפלינריים, דווקא הם, ולא אחרים, האם אלו שהיו המשמעותיים ביותר באופן מובהק.
לגבי מקומה של האנתרופולוגיה בפועל מחוץ לאקדמיה, זה נכון שיש אנתרופולוגים שפועלים בזירות שהן לא אקדמיות, אבל הדיסציפלינה עצמה עדיין נוטה לדבר פנימה, לתוך המרחב האקדמי, ופחות אל העולם החברתי הממשי (גם אם היא עוסקת בו באופן ישיר וברור). ואולי כאן טמונה הבעיה, שהיא רחבה בהרבה מהאנתרופולוגיה: השאלה עצמה לגבי מקומה של האנתרופולוגיה בעולם שמחוץ לאקדמיה משמרת את ההפרדה בין “העולם האקדמי” לבין “העולם שם בחוץ”, כאילו מדובר בשני מרחבים נפרדים ומהותיים. בעיניי, כדי שהידע האקדמי, על כל תחומיו, לא רק אנתרופולוגיה, יהיה באמת משמעותי, האקדמיה צריכה להתמזג הרבה יותר עם המציאות החברתית. לא רק לחקור את המציאות ולשלוח מדי פעם שליחים החוצה, אלא להחזיק נוכחת ציבורית ומעורבת חברתית ופוליטית שלא נשארת ברמת הקולגות מהאקדמיה בלבד.
עבור מי שהעמדה הזו מסקרנת אותו או אותה, הייתי נותנת שלוש עצות: 1. לוקח זמן להתרגל לעבודה מחוץ לאקדמיה. השפה, הקצב והפעולות שונים מאוד, ובעיקר לוקח זמן להתרגל לעבוד עם אנשים שהם לא מזן ״חוקרים״. 2. הכלים שרכשתם באנתרופולוגיה הם ייחודיים ויכולים לשמש אתכם בכמעט כל תפקיד שתבצעו, גם אם הוא לא מחקרי. 3 .בהמשך ישיר לזה, אף אחד לא מחפש אנתרופולוג יישומי, אבל הרבה מהשטח מחפש את הכלים הייחודיים שלנו. אם יש עבודה או תחום שמעניין אתכם, תזכרו שיש לכם הרבה מה להציע מבחינת כישורים ומיומנויות, גם אם המודעה/התפקיד לא מנוסחים ככה.
ולבסוף, הזיכרון שנשאר איתי מלימודי האנתרופולוגיה וממשיך ללוות אותי עד היום זה הקורס מבוא לאנתרופולוגיה בשנה א׳ סמסטר א׳ עם תמר אלאור וגיא שלו. שינה את הדרך שבה חשבתי על ואת העולם וגרם לי להתאהב בעולם האנתרופולוגי. תודה לכם!