אנתרופולוגיה לשבת

כיצד שיטות חישוביות מתקדמות שמקורן במדעי המחשב משפיעות על דיסציפלינות מדעיות שונות? במאמר Cutting Across Disciplines: Co-Production and the Rise of a Computational Culture  ד"ר לירון שני וד"ר ניר רותם מנסים להבין כיצד “המפנה החישובי” הזה משפיע לא רק על הכלים שבהם חוקרים משתמשים, אלא על הדרך שבה הם מבינים מהו מחקר מדעי ומהי ידיעה מדעית. הם טוענים במאמר שמחשוב באקדמיה אינו רק אוסף של טכניקות או כלים חדשים, אלא מתהווה כצורת חשיבה מובחנת.

מי שמתבונן מבחוץ יכול לחשוב שהמדע פועל לפי מערכת ברורה של כללים, שיטות קפדניות והיגיון אחיד, ושכל העוסקים בו חולקים דרך חשיבה דומה. תפיסה זו כבר הועמדה בספק לפני עשרות שנים על ידי לורד סנואו, בניסוחו המפורסם על "שתי התרבויות״. סנואו הדגיש את הפער העמוק בין מדעי הרוח לבין מדעי הטבע או ״המדעים הקשים״ והציגם כעולמות נפרדים לחלוטין. לדבריו, שהפכו לאמרה פופולרית מאוד, לא רק שדרכי החשיבה שלהם שונות, אלא שגם ברמה הרגשית הם מתקשים למצוא שפה משותפת. אכן, מי שמכיר את האקדמיה מבפנים יזהה מיד את התיאור הזה: חוקרים ממדעי הרוח וממדעי הטבע עובדים לרוב בפקולטות נפרדות, לעיתים אפילו בקמפוסים שונים, כמעט ואינם נפגשים, וחושבים אחרת על שיטות, שאלות מחקר ואפילו על מה נחשב להישג מחקרי. לעיתים נדמה שהם מגיעים משני עולמות אחרים. אך על פי רותם ושני, בשנים האחרונות עולה תרבות חדשה אשר חוצה את העולמות השונים – התרבות החישובית. 

תרבות משותפת זו בולטת במיוחד מול העובדה שבעשורים האחרונים האקדמיה מתאפיינת בשני תהליכים מקבילים. מצד אחד, התמקצעות והסתעפות הולכת וגוברת של דיסציפלינות ותתי־תחומים, מעין העמקה של הזיהוי הוותיק של סנואו. אך מצד שני, מתגברות הקריאות לשיתופי פעולה בין-תחומיים, קריאות שלא תמיד באות לידי ביטוי או להכרה ממסדית.

במקביל לשני התהליכים הללו, הולכת ומעמיקה החדירה של שיטות חישוביות, אלגוריתמים וניתוחי נתונים לתחומי מחקר רבים. המאמר Cutting Across Disciplines: Co-Production and the Rise of a Computational Culture  מבקש להבין כיצד “המפנה החישובי” הזה משפיע לא רק על הכלים שבהם חוקרים משתמשים, אלא על הדרך שבה הם מבינים מהו מחקר מדעי ומהי ידיעה מדעית.

זהו מאמר שני מתוך פרויקט רחב יותר המנסה לתאר ולאפיין את ההשפעות של כניסתן של שיטות חישוביות מתקדמות שמקורן במדעי המחשב לתוך דיסציפלינות שונות. בעוד המאמר הראשון התמקד בכניסה של החישוביות לתוך הביולוגיה ויצירת הביולוגיה החישובית (ראו הרחבה כאן), הרי מאמר זה מרחיב את המבט ועורך השוואה בין מדעי הרוח למדעי החיים. 

הטענה המרכזית של המאמר היא שמחשוב באקדמיה אינו רק אוסף של טכניקות או כלים חדשים, אלא מתהווה כצורת חשיבה מובחנת. צורת חשיבה זו הולכת ויוצרת מה שרותם ושני מכנים ״תרבות אפיסטמית משותפת״ — כלומר, תרבות מחקרית החוצה גבולות דיסציפלינריים, ומחברת בין תחומים שבעבר נחשבו רחוקים מאוד זה מזה, כמו מדעי החיים ומדעי הרוח.

כדי לבסס טענה זו, המאמר נשען על מחקר אמפירי השוואתי המבוסס על ראיונות עומק עם חוקרים וחוקרות משני עולמות ידע שונים: מדעי החיים ומדעי הרוח, ובפרט תחום מדעי הרוח הדיגיטליים (Digital Humanities). המרואיינים למחקר הגיעו ממגוון רחב של דיסציפלינות וגישות מחקריות: ביולוגיה, אקולוגיה, זואולוגיה ורפואה לצד ספרות, היסטוריה, מקרא ואף אגיפטולוגיה. דרך הראיונות בוחנים רותם ושני כיצד חוקרים מגדירים “מחשוב”, כיצד הם משתמשים בו בפועל, ואילו שינויים הוא מחולל בעבודתם היומיומית.

אחת המסקנות המרכזיות היא שחוקרים רבים מתארים מחשוב בראש ובראשונה כסט של כלים פונקציונליים: לאיסוף נתונים, ליצירתם ולעיבודם. במידה רבה זהו המובן מאליו שלהם. כך לדוגמה, אחד האקולוגים שרואיינו הציג את השיפור העצום בטכנולוגיה לאיסוף הנתונים, ואת הבעיה שנוצרת עקב הצפת הנתונים:

“אני חושב שדרך השיפור בטכנולוגיה לאורך השלבים האלה של המאסטר שרצתי אחרי הציפור עם אנטנה והיא עושה ביפ-ביפ-ביפ … ואז זה השתפר למשדרי G.P.S., … בהתחלה אתה עוד רץ אחריהם והם מורידים, פורקים לך ת'נתונים, אחרי זה אתה, כבר יש מערכות שאתה אפילו לא צריך לרוץ אחריהן, הם פורקים לך ת'נתונים, אתה יכול להיות בכל מקום ולקבל תנ'תונים כמעט בזמן אמת או תלוי בתדירות.‬‬‬‬‬‬ … וזאת הבעיה שלנו באקולוגיה, שאם כשהייתי במאסטר היה קשה מאוד להשיג נתונים ועל סמך מעט נתונים ניסית לעשות הרבה‬‬ והשתמשת בכלים כמותיים …‬‬ עכשיו אנחנו בהרבה תחומים של אקולוגיה, כולל בתחום שלנו,‬‬ יש לנו המון דאטה.“‬‬"

או כפי שהציג זאת חוקר ממדעי היהדות, החישוביות היא עוד כלי בארגז הכלים המחקרי:

"אני טוען שפרספקטיבות כמותיות‬‬‬‬ הן יכולות להיות רלוונטיות,‬‬ ושבמקרים מסוימים גם כלים ממוחשבים יכולים להיות רלוונטיים,‬‬‬‬ ושזה בעצם מוסיף עוד כלים לארגז הכלים של חוקר‬‬‬‬ או חוקרת הספרות מן המניין"‬‬

אולם מעבר להבנה זו, עולה שוב ושוב תפיסה של מחשוב כדרך חשיבה. מחשוב, לפי מה שסיפרו החוקרים השונים לרותם ושני, משנה את סוגי השאלות שנשאלות, מעודד מעבר ממחקר מונחה־השערות למחקר מונחה־נתונים, וממקם מודלים חישוביים במרכז העשייה המדעית. כפי שסיפרה אחת המרואיינות:

"זה יותר ממתודולוגיה ב-, במה שזה פותח, כן, באפשרויות, בצורת החשיבה, בסינרגיה הזאתי בין מה שמכונה יכולה לעשות לבין מה שבנאדם רואה"

לדוגמה, במדעי החיים מתארים חוקרים כיצד עבודה עם מאגרי נתונים גדולים ועם מודלים חישוביים מובילה לחיפוש דפוסים וקשרים שלא נוסחו מראש כהשערות. כפי שהסביר אחד המרואיינים, ביולוג שחוקר בבית הספר לרפואה:

"Data זה הדבר הכי חשוב שאני יכול לאסוף פה. לגשת ולראות מה משתנה במהלך – אצל אנשים בריאים כשמתפתחת איזושהי מחלה, לא חייבים היפותזה, אתה יכול לאסוף הרבה מאוד data ואז אתה תיגש לזה ואפילו המחשב יעזור לך לשאול את השאלה: מה שונה בין אחד לבין השני."

באופן דומה, חוקרי מדעי הרוח הדיגיטליים מספרים כיצד ניתוחים חישוביים של טקסטים, ארכיונים או יצירות תרבותיות משנים את אופן ההתבוננות בחומר, ומאפשרים רמות חדשות של הפשטה והשוואה. לדוגמה, חוקרת בכירה התייחסה לעמיתיה שלא עברו את המהפכה החישובית ואמרה:

"זה כאילו אנחנו מדברים שפה אחרת, אנחנו מדברים שפה מדעית, אתה מבין? אנחנו מדברים על כמויות והיקרויות, על סטטיסטיקות, על סטטיסטיקות שהמחשב עושה, על דברים שהמחשב רואה ואנחנו לא ראינו קודם". 

בשני המקרים, החישוביות – ולא בהכרח האובייקט האמפירי עצמו – הופך לכלי מרכזי לחשיבה ולהבנה. הניתוח החישובי ויצירת המודלים מעודדת הפשטה, חשיבה בדפוסים, וריחוק מסוים מהאובייקט המחקרי הקונקרטי, בין אם מדובר בתופעה ביולוגית או רומן ספרותי.

במדעי הרוח הדיגיטליים מתוארים מצבים שבהם חוקרים נדרשים ללמוד שפות תכנות, לעבוד בצוותים רב־תחומיים, ולהצדיק מחקר שלא תמיד תואם את הקריטריונים המסורתיים של התחום. במקביל, במדעי החיים המאמר מראה כיצד עבודת מחשוב יוצרת תלות הולכת וגוברת בתשתיות, במודלים ובחלוקות עבודה חדשות, שגם הן משנות את דמותו של החוקר.

רותם ושני מדגישים כי תהליכים אלה אינם מוחקים את ההבדלים בין דיסציפלינות, אך הם כן מייצרים שפה משותפת בין המשתמשים בחישוביות: שפה של נתונים, מודלים, אלגוריתמים והפשטה. דרך שפה זו נוצרת תרבות מחקרית משותפת, שבתורה יכולה להקל על שיתופי פעולה חדשים תוך טשטוש הגבולות הישנים בין ״מדעים קשים״ ל״מדעי הרוח״.

באמצעות מושג הקו־פרודוקציה (co-production) — תהליך שבו ידע מדעי וסדרים חברתיים-פוליטיים נוצרים יחד ומעצבים זה את זה בו־זמנית; רותם ושני מראים כיצד התרבות החישובית אינה נכפית “מלמעלה”, אלא נוצרת מתוך אינטראקציות יומיומיות בין חוקרים, מתכנתים, מוסדות מימון, תשתיות טכנולוגיות וציפיות מקצועיות. כך נוצרת תרבות משותפת שמאפשרת שיתוף פעולה בין תחומים שבעבר נתפסו כמרוחקים מאוד זה מזה.

תרומתו של המאמר היא בהצבעה על המחשוב כתופעה תרבותית ואפיסטמית, ולא רק טכנולוגית. במקום לשאול כיצד מחשבים משפרים מחקר, הוא שואל כיצד הם משנים את עצם ההבנה של מהו ידע מדעי. בלי לטעון שהתרבות החישובית אחידה או נטולת מתחים, המאמר מראה כיצד היא מתהווה דרך פרקטיקות יומיומיות של עבודה משותפת: בין חוקרים שונים ובין האדם לטכנולוגיה.

בכך המחקר מספק בסיס לדיון ביקורתי ומעמיק על עתיד המחקר הבין־תחומי בעידן הדיגיטלי ומציע מסגרת מושגית להבנת שינויים רחבים המתרחשים כיום באקדמיה. שינויים אלו, מצביעים רותם ושני, משפיעים לא רק על איך חוקרים עובדים, אלא גם על מה נחשב ידע, מי נחשב חוקר, ואילו שאלות זוכות להישאל.