מרי כריסמס! אנתרופולוגיה של חג המולד
סנטה קלאוס, מזחלות שלג, עצי אשוח מקושטים – כרסימס הגיע! חג המולד, או כריסמס, הוא חג נוצרי המסמל את לידתו של ישו. למרות שהוא מזוהה בימינו עם סמלים ומסורות מסוימות, כמו קישוטים נוצצים או עץ מתנות משפחתי, גלגוליו ההיסטוריים והתרבותיים מגוונים. אבל מה לאנתרופולוגיה יש להגיד על החג? מיה פוגל מתחקה אחר האנתרופולוג הבריטי דניאל מילר, שכתב על כריסמס ועל הערכים התרבותיים של התקופה, המתבטאים בו היום ולאורך ההיסטוריה.
מילר מראה דרך מסורות החג בטרינידד ובאנגליה כיצד הבית המשפחתי הופך למוקד רגשי ואסתטי, המשפחה מוצבת במרכז. כך למשל, בטרינידד שוקדים כל בני המשפחה על טיפוח הבית שבועות לפני החג, צובעים את הקירות, מחליפים רהיטים. באנגליה מתכנסת כל המשפחה סביב שולחן האוכל, "המשפחה הדתית" מתכנסת בכנסייה הקהילתית, וצילומים של משפחת המלוכה משודרים בטלוויזיה. אז מה הסיפור הקוסמולוגי? לפי מילר הסיפור המשפחתי של לידת ישו בבית לחם. חג הכריסמס, סיפוריו ומסורותיו מדגישים ערכים משפחתיים ומשמרים סדר חברתי.
צד נוסף של חג המולד לפי מילר הוא המתנות ותרבות הצריכה – מסעות הקניות, המבצעים הגדולים ושווקי הכריסמס המלאים במרצ'נדייז מנצנצים מאפיינים את החג הופכים אותו לחגיגה של צרכנות וקפיטליזם. אפילו סנטה קלאוס נוכס לטובת קמפיין פרסומת של קוקה קולה. לצד טענות על אובדן האותנטיות והמשפחתיות של החג לטובת הקפיטליזם, מעניין לחשוב שאולי בתצורתו הנוכחית והצרכנית הוא מבטא בצורה האותנטית ביותר את ימינו, את הפרקטיקות התרבותיות של חברות מערביות?
אבל משמעות המתנה בחג המולד אינה מסתכמת בצרכנות וקפיטליזם. מילר הולך בעקבות מרסל מוס, שכתב במסה על המתנה על המשמעות הסימבולית של מתנות והענקתן – כחלק מהדבק החברתי של החברה. המתנה יוצרת ומשמרת קשר בין המעניק למקבל, הופכת אותו ל"אסיר תודה". בנוסף, המגוון האינסופי של המתנות האפשריות לרכישה לפני החג מחייבות בחירה. איך אבחר איזו מתנה לקנות לאמא או לילדה? לפי מה ש"בדיוק בדיוק" מתאים לה או לקשר שלנו. כלומר, המתנה מהווה ביטוי חומרי המסמל את תמצית הקשר, או מגלם בתוכו מאפיינים ייחודיים של האדם לו היא מוענקת. כך הופכת המתנה לאישית, לחלק מהאדם המקבל את המתנה או לחלק מהקשר של השניים, החיבור הייחודי של המעניק והמקבל.
חגיגת הכריסמס התגלגלה והתפשטה ברחבי הגלובוס, לתרבויות שאינן נוצריות כלל, או ש"פסטיבל" החורף של חג המולד מתרחש בהן בכלל בקיץ. מילר מראה כיצד כריסמס הפך לגלובלי, אבל גם נשאר לוקאלי – כלומר, מתרחש במרחבים משפחתיים או קהילתיים ומבטא את תרבות המקום. ככל שהתפשט עוד ועוד ברחבי העולם, פסטיבל הכריסמס נתפס כמנותק מהיבטיו הדתיים וממלא ערכים חברתיים אחרים התואמים את התרבות בה הוא נחגג. כך למשל, בקרב עמים ילידיים באלסקה ההיבט הקהילתי מודגש על פני ההיבט המשפחתי – כאקט תרבותי של שימור מבנים קהילתיים הרחבים ממשפחה גרעינית. במקום אחר בגלובוס, התרבות היפנית שופעת בפסטיבלים המקדשים את הבית והמשפחה. לכן, כריסמס מבליט פעילות חברתית חדשה שלא באה לידי ביטוי קודם לכן בריטואל היפני – דייטים של זוגות צעירים.
כלומר, כריסמס לא מגיע עם משמעויות תרבותיות מראש, ואין הכרח שיתקשר למשפחתיות או נצרות. למעשה, חגיגת הכריסמס מסמלת את הגשר שבין השתתפות בחגיגה גלובלית, לבין הבלטת אלמנטים מקומיים המייחדים את כריסמס "המקומי".
ובישראל? באופן יחסי למדינות אחרות, כריסמס כמעט ובכלל אינו מצוין בקהילות שאינן נוצריות. ולמה זה? כפי שאומר מילר, ה"אין-כריסמס" מסמן גם הוא ערכים קולקטיביים – כמו למשל האופן בו התרבות הישראלית-יהודית מבדלת את עצמה מתרבויות ודתות אחרות, ומשמרת את זהותה כייחודית ונטולת השפעות זרות.
נכתב בעבר בבחברת האדם: