האם יש מבנה לשינוי?
כיצד מנתחים את סיפורי יוסף על רקע התיאוריה הסטרוקטורליסטית
כיצד ניתן לנתח את סיפורי יוסף מבט סטרוקטורליסטי? שמעון קופר ז״ל ושלמה גוזמן כרמלי מתמקדים בסיפורי יוסף ובדפוסי כיסוי וגילוי במסורת היהודית ומראים כיצד המבט האנתרופולוגי חושף מבנים עמוקים שממשיכים להדהד, לעצב את חיינו התרבותיים, ולייצר משמעות גם בהווה.
השבוע המדור "אנתרופולוגיה לשבת" הוא גם ממש אנתרופולוגיה של פרשת השבוע. השבת מתחילים בבתי הכנסת לקרוא את סדרת פרשות השבוע וישב, מקץ, ויגש, ויחי. פרשות אלו הפורשות את סיפור יוסף מהוות את הרצף הנרטיבי הארוך ביותר המוקדש בתנ"ך לדמות אחת. והן משמשות, בנוסף לנרטיב המרתק העולה בהן, כסיפור תשתית, טקסט בסיסי, ומוכר מאוד שיש לו גם חלק בעיצוב התודעה וגם בעיצוב הפרקטיקה התרבותית היהודית.
בשנים האחרונות אנו עדים לעניין מחודש בתיאוריה הסטרוקטורליסטית באנתרופולוגיה. התיאוריה, מבית מדרשו של האנתרופולוג הצרפתי יהודי קלוד לוי-שטראוס, מציעה כי בבסיס כל תרבות עומדים מבנים עמוקים החוזרים על עצמם בהקשרים שונים. בעבר זכתה התיאוריה הסטרוקטורליסטית לחשיפה הרבה מעבר לגבולות האנתרופולוגיה, וכדרכן של תיאוריות גם לקיתונות של ביקורת ברבות הימים, ובצדק. למרות העומק שלה היא הציעה תיאור מהותני, חובק כל, אליו ניתן לדחוק פריטים תרבותיים מהקשרים ותרבויות שונות מבלי לבחון את ההקשר הפרטיקולרי שלהם. רבות מהקריאות לחזרה לתיאוריה זו מבקשות לחזור אל הניתוח הסטרוקטורליסטי, אבל, לתחום ולמקד אותו בהקשרים תרבותיים פרטיקולריים. כיוון חשיבה דומה הצענו ובחנו במאמרנו על סיפור יוסף המקראי.
במאמר בחנו כיצד דפוס מבני אחד – של כיסוי וגילוי – מופיע ומהדהד לאורך המסורת היהודית, החל מהטקסט המקראי ועד לפרקטיקות עכשוויות. סיפור יוסף המשתרע על פני שלושה עשר פרקים בספר בראשית, מציג תבנית מרתקת של כיסוי וגילוי. הסיפור פותח בכתונת הפסים – בגד שמכסה ומבדיל את יוסף מאחיו. כאשר האחים קורעים ממנו את הכתונת וטובלים אותה בדם, הם יוצרים את הכיסוי הראשון בשרשרת ארוכה של העלמות וגילויים.
הניתוח הסטרוקטורליסטי מזהה בסיפור מערכת של ניגודים בינאריים: ירידה ועלייה, הסתרה וגילוי, טבע ותרבות. יוסף יורד לבור ועולה ממנו (פעמיים), יורד למצרים ועולה לגדולה, מסתיר את זהותו מאחיו וחושף אותה. כל תנועה כזו מלווה בשינוי בגדים או כיסוי: הוא מופשט מבגדיו בבור, לובש בגדי עבד בבית פוטיפר, בגדי אסיר בכלא, ולבסוף בגדי מלכות כמשנה למלך מצרים. מעניין במיוחד הוא האופן בו הסיפור משתמש בבגדים ככלי לסימון שינוי זהות. כשאשת פוטיפר תופסת בבגדו, היא משתמשת בו כראיה שקרית – בדיוק כפי שעשו האחים עם כתונת הפסים. הבגד הופך מסמן של זהות אמיתית למכשיר של הונאה.
לוי-שטראוס השתמש במונח "אוברטורה" – מנגינת פתיחה מוזיקלית החוזרת בווריאציות לאורך היצירה – כדי להסביר כיצד תבניות תרבותיות חוזרות על עצמן. בהקשר היהודי, האוברטורה של כיסוי וגילוי שמופיעה בסיפור יוסף חוזרת ומהדהדת במגוון פרקטיקות תרבותיות הרבה מעבר לסיפור המקראי. כך לדוגמה בריטואלים של מעבר: החל מברית המילה (הסרת העורלה), דרך החלאקה (גילוח השיער בגיל שלוש), ועד לכיסוי הכלה בחופה, ושימוש בגילוי וכיסוי גם בטקסי קבורה עם כיסוי המת בטלית עד הקבורה והסרתה, או פסילתה, לפני הקבורה. הכיסוי והגילוי מופיעים שוב ושוב גם בפרקטיקות יומיומיות: בהכשרת מזון (הסרת דם וחלקים אסורים למאכל), בכיסוי החלות בקידוש, בהפרשת חלה, ועוד. העטיפה וההסרה צצים שוב ושוב בפרקטיקות הדתיות ושילובן מסמן מעברים ותיקונים: מהטבעי לתרבותי, מעוללות לילדות, מרווקות לנשואים, מחיים למוות, מאוכל לא כשר לאוכל כשר. המאמר המלא מנתח באופן דומה סוגיות נוספות כמו מבני שארות, ומעלה היבטים תיאורטיים נוספים.
הניתוח הסטרוקטורליסטי מאפשר לנו להבין כיצד תרבויות מייצרות משמעות דרך מערכות של יחסים וניגודים. במקרה של המסורת היהודית, התבנית של כיסוי וגילוי משמשת כמה מטרות. ליצירת גבולות: בין קודש לחול, בין טבע לתרבות, בין טמא לטהור. לסימון מעברים: בין שלבי חיים, בין מצבים חברתיים, בין זהויות, וגם ליצירת המשכיות: התבנית החוזרת מחברת בין פרקטיקות שונות ויוצרת סגנונות תרבותיים מובחנים. ההבנה כיצד תרבויות מסורתיות מתמודדות עם שינוי חשובה במיוחד. המודל הסטרוקטורליסטי מראה כיצד המסורת היהודית מצליחה לשלב שימור ושינוי: התבנית הבסיסית נשמרת, אך היא גמישה מספיק כדי לאפשר פרשנויות, פרקטיקות, והתאמות חדשות. הניתוח שהצגנו במאמר מדגים כיצד חשיבה אנתרופולוגית יכולה לחשוף מבנים עמוקים שממשיכים להדהד, לעצב את חיינו התרבותיים, ולייצר משמעות גם בהווה.
המאמר The Structure of Change: A Structural Interpretation of the Biblical Story of Joseph, פורסם עוד ב2019. הטור השבוע נכתב על ידי שלמה גוזמן כרמלי (בר אילן, וצוות בחברת האדם) לזכרו של שותפו למחקר האנתרופולוג שמעון קופר ז"ל שהלך לעולמו באוגוסט האחרון. המאמר המלא פתוח וזמין לקריאה ב: https://www.mdpi.com/2077-1444/11/1/8