סמלי מפתח

"מה המצב?"

"בסדר, כמה שאפשר".

צמד המילים "כמה שאפשר" נדבק כמעט לכל ביטוי של שמחה או הצלחה ב(בקרוב) שנה שעברה עלינו מאז פרוץ המלחמה. 

למשל, דודה שלי פותחת כל ארוחת שישי בתזכורת על החטופים שלא יכולים לשבת לאכול עם משפחותיהם; בחתונה של חברה טובה היא ובחיר לבה הקדישו דקות ארוכות בחופה כדי לספר על בן דודו שנפל בקרבות בעזה; גם בדפדוף יומיומי בין סטוריז באינסטגרם אנחנו מוקפים בהסברים, התנצלויות והצדקות שמצלות על כל הישג, חופשה או מצב רוח טוב. נדמה כאילו בשנה האחרונה רבים מאיתנו מרגישים לפחות קצת עצובים, כל הזמן. 

אחד המושגים שיכולים לסייע לנו להבין את החוויה האנושית המשותפת הזאת הוא "אזרחות מלנכולית" שטבע האנתרופולוג טל שמור (התוכנית ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת ת"א).

המושג "מלנכוליה" מזוהה בעיקר עם כתביו הפסיכולוגיים של פרויד אשר טען כי מלנכוליה היא מצב רגשי מתמשך המאופיין בקושי להשלים עם מוות או אובדן משמעותי. אולם בעוד שפרויד התייחס למלנכוליה בעיקר כתחושה הנחוות אצל הפרט בעקבות האובדן האישי, שמור וחוקרים נוספים התייחסו להקשרים החברתיים והתרבותיים של המושג.

כך למשל ג'ודית בטלר השתמשה במושג "מלנכוליה מגדרית" כדי לתאר את חוויותיהן של נשים בקהילת הלהט"ב. רבות מהן נאלצו להחביא את זהותן המינית, לוותר על חלק משמעותי ממי שהן, וגם לא קיבלו אישור חברתי ותרבותי להתאבל על האובדן של אותו החלק. 

יעל נברו התייחסה ל"מלנכוליה מרחבית", הנוצרת במצבים של קונפליקט אתני או לאומי בין מרחבים שונים, ונובעת מחוסר היכולת או הלגיטימציה החברתית להתאבל על אדם הנמצא בשטח או בקהילת האויב. נברו חקרה בקפריסין הטורקית, שם רבים מנחקריה תיארו את המרחב או הסביבה שלהם כ"Maraz", מונח שמשמעותו דיכאון, חוסר מנוחה ועצב עמוק.

שמור השתמש במושג "מלנכוליה אזרחית" בספרו "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר", על מנת לתאר את תחושת העצב הקולקטיבית של תושבים וותיקים בשכונת התקווה לאחר שינויים שהתרחשו באזורם; ביניהם הגירה משמעותית של פליטים בעיקר מסודן ואריתראה אשר שינו את האופי והצביון השכונתי. רבים מהאנשים שראיין טענו לפגיעה בתחושת הביטחון האישי שלהם ולאובדן הנוף והאווירה בה חיו כל חייהם.

מהצד השני, שמור השתמש גם במושג "מלנכוליה אתנית", אשר מתאר את אכזבתם של מהגרים ברחבי העולם אשר כמהים להשתלב במדינה חדשה ובמהרה מגלים שכור ההיתוך לא באמת מוכן להכיל אותם.

השימושים השונים ב"מלנכוליה" בספרות האנתרופולוגית, מדגישים את האתגרים ואת כובד המשקל של תחושת אובדן גשמית או מופשטת קולקטיבית, כאשר היא לא מגיעה לידי עיבוד, פתרון או נחמה וממשיכה ללוות את הפרט ואת הקבוצה לתקופה ארוכה. נדמה שבימים אלו מעטים האנשים שלא יוכלו להזדהות עם התחושות הללו. ואולי דווקא הצפת השיח על הנושא, היכולת לשיים את התחושות הללו ולהבין אותן טוב יותר יכולה לספק לנו רגע של הקלה. 

עוד על המושג:

צילום התמונה הראשית: אלעד דריפוס