שוברים מיתוסים

פינה חדשה בבחברת האדם: סקירה מחודשת של מושגים וסיפורים אנתרופולוגיים- האם מדובר באמת או מיתוס? ובפינתנו הראשונה- מרגרט מיד, אחת מהאנתרופולוגיות השנויות במחלוקת בדיסציפלינה.

מרגרט מיד היא אחת האנתרופולוגיות הכי שנויות במחלוקת בדיסציפלינה. מצד אחד התיאוריות שלה היו פורצות דרך וחדשניות ומאידך מהימנותן הוטלה בספק באופן קבוע. אחד הרעיונות הפופולרים שמיוחסים לה הוא שהסימן הראשון של תרבות אנושית הוא מציאתה של עצם ירך ארוכה (החיבור בין הירך לברך) שנשברה ואז נרפאה. 

בתשובה לשאלה של תלמידה שלה, מיד כביכול הסבירה שכאשר בעל חיים שובר את הרגל הוא בסבירות גבוהה ימות עקב הפציעה, קושי לברוח מסכנה או להגיע למקור מזון ומים. לעומת זאת עצם ירך שבורה שהחלימה היא עדות לטיפול מסור של אדם אחד באחר, וזו, לדידה תחילתה של הציביליזציה. במילים אחרות – לב לבה של האנושיות היא היכולת להגיש עזרה ולסעוד.

זה סיפור ממש יפיפה, אנחנו מסכימים, אלא ככל הנראה אין בינו לבין מרגרט מיד דבר. האנתרופולוג גידאון לסקו (אוניברסיטת הפיליפינים) חקר את הסיפור לעומקו והעלה מספר סימני שאלה סביבו.

ראשית, אין שום תיעוד אמין שמקשר בין הסיפור הזה לבינה. למעשה, כשהיא נשאלה בראיון "מתי תרבות הופכת לציוויליזציה" תשובתה הייתה שונה לגמרי: "מנקודת מבט היסטורית, התחלנו לראות חברות כציוויליזציות כשהיו להן ערים גדולות, חלוקת עבודה מורכבת וצורה כלשהי של ניהול רישומים" (בתרגום חופשי).

בנוסף לכך, גם בתפיסת הטיפול הרפואי כסמל הציוויליזציה יש מן הבעייתיות משום שהוא שם את הזרקור רק על מאפיין אחד של החברה האנושית. בפועל, אנתרופולוגים וארכיאולוגים מצביעים על לא מעט הוכחות לאלימות קשה לאורך ההיסטוריה האנושית. במקביל, נצפו גם יחסי עזרה והדדיות בקרב בעלי חיים כך שאין סיבה לשייך את האלטרואיזם רק למין ההומוספיאנס. שימפנזים למשל נצפו מטפלים בפצעים של חברי קבוצה אחרים על ידי מריחת חרקים זה על זה, ותרגולים נוספים של סיוע רפואי תועדו גם בקרב פילים וזאבים.

לסקו מעודד אותנו להשהות את החשיבה האנתרופוצנטרית (ששמה את האדם במרכז) ומזהיר מפני תפיסת האנושיות כנעלה על פני מינים אחרים משום אלטרואיזם שייחודי רק לה. הוא מזכיר כי החברה האנושית היא כנראה זו שיצרה הכי הרבה נזק למינים שונים של בעלי חיים וצמחים על פני כדור הארץ ומיתוסים כגון זה עלולים להפחית את דחיפות הצורך בתיקון ובמקומו לנוח על זרי הדפנה (הרי איחינו ירך, מה עוד נותר לעשות?).