המפנה האונטולוגי
מה בין אנתרופולוגיה לטבע? סמלי מפתח הפעם בהסבר על המפנה האונטולוגי לכבוד ט"ו בשבט, על תפיסות של הטבע מול האדם, ועל תפיסת המחקר האנתרופולוגי בתוך ועל הטבע.
ב2014 המשורר נתן זך פרסם מודעת אבל על עץ עתיק שנשקף מחלונו ונכרת על ידי העירייה. לדבריו, זה היה העץ שזרע במוחו את ההשראה לשיר המפורסם "עץ השדה" והפרידה ממנו הרגישה ממש כמו מוות של חבר יקר ואהוב. בניגוד לנתן זך, לאורך השנים המחקר האנתרופולוגי ייחס מעט חשיבות ליחסים בין האדם לעצים סביבו. הוא נשען על החלוקה הדיכוטומית המודרנית בין טבע לתרבות ובאמצעותה נהג לבודד את האדם כאובייקט מחקרי שונה לחלוטין מכל דבר לא אנושי בסביבתו.
בשנים האחרונות יותר ויותר אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות של סביבה ושל תרבות חומרית מאתגרים את התפיסה הזאת. במקומה, התפתחה גישה שזכתה לשם "המפנה האונטולוגי". לפיה, בשדה המחקר קיימים יצורים אנושיים ולא אנושיים (עצים, צמחים, בעלי חיים ואפילו אבנים, אדמה או חול), ולכולם יש מידה מסוימת של השפעה על המרחב. כלומר , הרעיון שעל האנתרופולוגיה לעסוק (או לחזור לעסוק) לא רק בשאלות של ייצוג, סמליות ושל יחסי כוח, אלא גם במציאות הקיימת, בסביבה הפיזית והחומרית וביחסים בין ישויות שונות הקיימות בה.
עבודה אתנוגרפית, לפי אנשי המפנה האונטולוגי, תצטרך להכיל את תיאור הנוף, לא רק כאמצעי רטורי להכנסת הקוראת אל השדה, אלא מתוך ניסיון לבצע את הפעולה הפרשנית גם על הטבע. זוהי גישה מחקרית לא אנתרופוצנטרית. היא לא שמה את האדם במרכז, או לכל הפחות לא מבודדת אותו מהקשרים, היחסים וההשפעות ההדדיות שהוא יוצר עם סביבתו.
בין מפתחי התיאוריה ניתן למצוא את ברונו לאטור ואדוארדו קון, ובעקבותיהם גם אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים ישראלים. כך למשל, בספרו "שיטת הערבה", לירון שני משלב בין תיאור קונפליקטים פוליטיים, חברתיים וכלכליים בשדה לבין תיאור גדוש של הנוף; עצי שיטה, פלפלים, זבובים ועוד, והאופנים שבהם אלו משפיעים ולעיתים אפילו יוצרים את הקונפליקטים הללו.
הוא גם מצביע על הבעיה המרכזית בתיאוריה והיא שלא ניתן לחקור עץ באותה הצורה שחוקרים אדם ולו משום שלא ניתן לראיין אותו או לשאול מה דעתו על האופן שבו ייצגנו ופרשנו אותו. בהתאמה, במחקרו בערבה הוא ביקש להתקרב אל הדברים עד כמה שניתן, אך בסופו של דבר חזר ושוב ושוב אל האדם – אל היחסים שלו עם הטבע ואל ההשפעות ההדדיות כפי שהן נתפסות בעדשה האנושית.
שני לא טוען שעצי השיטה הם בעלי סוכנות משלהם, אך עם זאת הוא מסביר: "יש משהו בשיטה עצמה, בנוכחותה, בחומר עצמו שהשתנה בעיני אנשי הערבה. זה לא רק מה שהעצים מסמלים, אלא משהו בעצים עצמם…השיטה מעוררת רגשות, מדרבנת לפעולה ויוצרת פרקטיקות חדשות". לפיו, אפילו אם מחקרו לא מתאר במילים את הסוכנות של העצים, הוא לכל הפחות מכיל את השפעותיהם על הסוכנות של השחקנים האנושיים ואפילו על עיצוב המבנים החברתיים והפוליטיים בשדה.
תמונה ראשית: Photo by Vlad Bagacian
עוד בנושא: