מאמרי אורח

רותם קליגר, חברת צוות בחברת האדם שכותבת את התזה שלה על המפגש הבינתרבותי של מהגרים מערביים לאנשי המאיה בכפר צונונה בגואטמלה, מנתחת את הייצוג של ציוויליזציית המאיה בסרט הפנתר השחור שיצא לאחרונה דרך דמותו של נאמור. על אף הניסיון של מארוול לייצג את ציוויליזציית המאיה בצורה מהימנה, העובדה שליהקו לתפקידו של נאמור את השחקן המקסיקני טנוץ' הוארטה (שאף למד לדבר באחת משפות המאיה לצורך תפקיד) ועבודתם עם היסטוריונים והיסטוריוניות, ישנם מגוון אלמנטים תרבותיים מהותיים שהתפספסו, הושטחו או עוותו בדרך.

"מי אתה?", צועקת מלכת וואקנדה ומביטה ביצור שזה עתה הפציע מתוך הנהר והתעופף לעברה. אזניו מחודדות ועקבי רגליו מעוטרים נוצות אשר מאפשרות לו לרחף. הוא לבוש בבגד ים תחתון בצבע ירוק, עוטה על חזו שרשראות זהב כבדות ועל אזניו עגילים גדולים. 

“היו לי שמות רבים. אנשיי קוראים לי – קוקולקאן, אבל האויבים שלי קוראים לי נאמור", הוא משיב לה.

דמותו של נאמור מופיעה ביקום הקולנועי של מארוול (MCU) לראשונה בסרט "וואקנדה לנצח". אחרי אינסוף גיבורי על שייצגו את התרבות האירוצנטרית והלבנה, אנחנו רואים על המסך מפגש בין ממלכה אפריקאית לממלכה לטינית ובין גיבורה וגיבור ילידיים ששולטים בממלכות הללו. למה זה משנה, האם זה חיובי או שלילי ומה ההשפעות של זה על התרבויות הילידיות להן הסרט מבקש לתת במה? את זה אנסה להסביר דרך ניתוח אנתרופולוגי קצר של הסרט. החל מעכשיו יהיו ספויילרים, הזהרתי מראש. 

דמותו של נאמור הופיעה בקומיקס של מארוול לראשונה ב-1939 בתור ספק גיבור על ספק נבל, אשר שולט על הממלכה התת ימית "אטלנטיס". ממלכה זו מוזכרת בכתביו של הפילוסוף היווני אפלטון והיא מתוארת כאי אגדי עצום מימדים אשר הוחרב בידי האל זאוס לאחר שאנשיו עוררו את זעמו. אף על פי שאטלנטיס נתפסה במשך שנים כחלק מסיפור אגדה ואף הוצגה בספרים וסרטים כממלכה תת ימית בדיונית, ב-1882 התפרסם ספר לפיו מדובר באי אמיתי שנעלם. הספר נכתב על ידי איגנטיוס דונלי, חבר קונגרס לשעבר במיניסוטה אשר האמין כי אנשי אטלנטיס העבירו את הידע שצברו לתרבויות אחרות ביניהן ציוויליזציית המאיה.

בסרט – וואקנדה לנצח הוחלט לנתק את הגיבור "נאמור" משורשי הסיפור היווני ולכנות את ממלכתו התת ימית – טאלוקן, ככל הנראה שם בו השתמשו האצטקים. האנתרופולוג ג'ון הופס והארכיאולוג ואנתרופולוג – פרה היסטוריון קורלי טלפויווה הסבירו בראיון למגזין סמיסוניאן שהבחירה שלא להשתמש בשם "אטלנטיס" מונעת שחזור של אותו סיפור קולוניאליסטי במסגרתו אירופאים צריכים להעביר את הידע התרבותי הלאה לשאר העולם משום שברשותם תרבות נעלה או אינטליגנטית יותר.

ממלכת טאלוקן התת ימית שנראית בסרט שואבת השראה מתרבויות מצו-אמריקאיות שונות ובייחוד מתרבות ציוויליזציית המאיה אשר התפרסה על פני מקסיקו, גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס ובליז. הסרט מציג קבוצה ילידית שהתגוררה בשלווה לחופי מקסיקו ונאלצה לברוח כאשר כובשים מספרד פלשו לשטחה. השאמן של אותה קבוצה קיבל מסר שעליהם לאכול צמח מסוים וכך יוכלו להנצל. בנוסף לכך, השאמן הבטיח לאחת מנשות הכפר שהייתה בהריון שהבן שיוולד לה יהיה מנהיג הקהילה. לאחר מכן כל אנשי הכפר אכלו את הצמח, הפכו ליצורים תת מימיים שלא יכולים לנשום מעל האדמה ללא סיוע טכנולוגי והקימו את ממלכת טאלוקן היפיפיה במעמקי הים. 

בניגוד לשאר התושבים בממלכה, הבן שנולד לאישה שהייתה בהריון היה על אנושי. הוא נולד עם יכולת לנשום במים ומחוץ להם, עם אזניים מחודדות ונוצות בעקביו. זהו נאמור שקיבל את השם – "קוקולקאן". זהו הוא אחד הכינויים לנחש הקוסמי בעל הנוצות אשר על פי מסורת המאיה הגיע ממרכז היקום והביא את אנרגיית החיים לכדור הארץ. שמו השני של הדמות, נאמור, מגיע מהמילים no amor או בעברית – אין אהבה, משום שהמשטרים הקולוניאליסטים הובילו אותו לאבד כל סנטימנט כלפי האנשים שחיים מעל פני האדמה. 

על אף הניסיון של מארוול לייצג את ציוויליזציית המאיה בצורה מהימנה, העובדה שליהקו לתפקידו של נאמור את השחקן המקסיקני טנוץ' הוארטה (שאף למד לדבר באחת משפות המאיה לצורך תפקיד) ועבודתם עם היסטוריונים והיסטוריוניות, ישנם מגוון אלמנטים תרבותיים מהותיים שהתפספסו, הושטחו או עוותו בדרך. הופס טוען שהסרט מערבב תרבויות שונות, מופרדות ועשירות מאוד ממרכז אמריקה. כך למשל שם הממלכה "טאלוקן" מזוהה יותר עם האצטקים ואילו שמו של נאמור – "קוקולקאן" מזוהה עם המאיה. בנוסף, דמויות שונות בסרט מתייחסות ל"קוקולקאן" בתור אל, בעוד שלא כך הדבר בתרבות המאיה. הנחש בעל הנוצות לא נחשב לאל אלא נתפס כיצור קוסמי. גם היותה של הקהילה מונחית בידי שאמן מתאימה יותר לקבוצות ילידיות בדרום אמריקה, בעוד שהמדריכים הרוחניים של המאיה נקראים "אח-קיך" או "צ'אמאם". טלפויווה מסכים עם הופס ואומר שהסרט עלול ליפול לסטריאוטיפים ואי דיוקים על התרבות המצו-אמריקאית אבל מדגיש שזה לא סרט דוקומנטרי ומה שיותר חשוב בעייניו זה שנתנו לתרבות הלטינית במה וייצוג בסרט הוליוודי. לפיו, האופן שבו תרבויות ילידיות מיוצגות בתרבות הפופ משפיע הן על האופן שבו הן נתפסות על ידי החברה במציאות והן על האופן שבו ילידים צעירים תופסים את עצמם, את יכולותיהם ואת השייכות שלהם לאותן תרבויות ולכן זו הזדמנות חיובית.

במקביל לסיפור של ממלכת טאלוקן הלטינית, הסרט מתמקד בסיפורה של וואקנדה, הממלכה האפריקאית עתירת הטכנולוגיה והמשאבים אשר הופיעה על המסך בסרט הראשון בסדרת "the black panther". סיפורן של שתי הממלכות מקבילים במספר רבדים. שתיהן חוסות על קהילות שנרדפו בידי תרבויות אירופאיות ומשמשות כערי מקלט שהלכו ופרחו ללא האיום הקולוניאליסטי. שתיהן נותנות בית לתרבויות מסורתיות שונות אשר מפתחות טכנולוגיות וקידמה בצורה אחראית כדי להגן על תושביהן. כמו כן, שתי הממלכות מתגאות בשושלות עתיקות ימין ובקשרי משפחה עמוקים, רוחניים וחזקים. בתחילת הסרט מלכת וואקדנה מוצגת כ-"רמונדה משושלת לומובמה". שיוכה לשושלת זו מקשרת אותה לדמותו של פטריס לומומבה אשר כיהן כראש ממשלתה הראשון של רפובליקת קונגו העצמאית והוצא להורג על ידי כיתת יורים בפיקוד בלגי. בדומה לזה, בסוף הסרט (אזהרת ספויילר רצינית) אנחנו רואים את הנסיך טצ'אלה השני או בשמו הרגיל – טוסיינט, בנו של המלך טצ'אלה אותו גילם השחקן צ'דוויק בוזמן שנפטר ב-2021 מסרטן. השם טוסיינט מהדהד את דמותו של טוסיינט לוברטרה, עבד לשעבר אשר הוביל בהצלחה את מרד העבדים בהאיטי.

—

הכותבת היא רותם קליגר, חברת צוות בחברת האדם וכותבת תזה על המפגש הבינתרבותי של מהגרים מערביים לאנשי המאיה בכפר צונונה בגואטמלה. 

—

המלצות לקריאה נוספת על מסורת וקוסמולוגיית המאיה:

Bastos, S., Zamora, M., & Tally, E. (2016). "The Reinterpretation of Oxlajuj b’aqtun in Guatemala: Between the New Age and Mayan Reconstitution". New Age in Latin America. Leiden, The Netherlands: Brill. doi: https://doi.org/10.1163/9789004316485_019

Hill, R. M. (1992). Colonial Cakchiquels: highland Maya adaptations to Spanish rule, 1600-1700. Harcourt College Pub.‏

Nigh, R., & Diemont, S. A. (2013). The Maya milpa: fire and the legacy of living soil. Frontiers in Ecology and the Environment, 11(s1), e45-e54.‏

פופול וו – סיפור הבריאה של בני המאיה, תרגום לעברית: ווטנשטיין, ח, (2003), אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ.