"> לעמוד בתור – על פוליטיקה ורגשות לקראת בחירות 2022 בארצות הברית – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

לעמוד בתור – על פוליטיקה ורגשות לקראת בחירות 2022 בארצות הברית

אמיר פרייברג מצוות בחברת האדם וסטודנט לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, כותב על מחקרה של ארלי הוכ'צילד, סוציולוגית של רגשות. הוכצ'ילד חקרה את תומכי תנועת מסיבת התה בארצות הברית ומחקרה זוהה כמי שחזה את עלייתושל טראמפ. כמו במערכת הבחירות הנוכחית בארצות הברית גם במחקרה של הוכצ'ילד לעצם העמידה בתור תפקיד משמעותי, רגשי ופוליטי גם יחד.

"אתה עומד בסבלנות בתור ארוך שמוביל לגבעה, בדומה לעלייה לרגל. אתה ממוקם באמצע התור, לצד אחרים שגם הם לבנים, מבוגרים יותר, נוצרים ובעיקר לבנים, לחלקם תארים אקדמיים, לחלקם לא." (עמ' 136 Strangers in Their Own Land)

בשעות אלו ממש יום הבחירות בארצות הברית נמצא בעיצומו, בסופו יקבעו השליטה שני בתי הקונגרס וכן זהותם של בעלי תפקידים נוספים כמו מושלי מדינות. יש דרכים שונות להצביע בארצות הברית כמו הצבעה "רגילה" ביום הבחירות שכוללת עמידה בתור כפי שנהוג בישראל. בחלק המדינות של ארצות הברית מתאפשרת לחלק או לכלל האזרחים הזכות לממש את זכותם הדמוקרטית באמצעות הדואר או אמצעים אלקטרונים. אלו זמינים לעתים גם לפני יום הבחירות הרשמי ומייתרים את הפרקטיקה המוכרת של עמידה בתור כדי להצביע. מגפת הקורונה הגבירה את השימוש בדרכי הצבעה אלטרנטיביות, אך כמו כלים נוספים בהם נעשה שימוש בתקופתה, גם תמיכה או התנגדות להרחבת השימוש בכלי זה הפכה לסוגיה פוליטית (אף יותר מבעבר). ההתנגדות להרחבת השימוש הגיעה בעיקר מהצד הרפובליקני, שפיזר האשמות בלתי מבוססות על זיופים והמשיך לצדד בשיטת ההצבעה המסורתית, זו שדורשת עמידה בתור.

עמידה בתור היא פרקטיקה יומיומית שלא מוגבלת לא רק למימוש הצבעה בבחירות. מדובר בפרקטיקה אותה ניתן להמשיל לסיטואציות שונות בחיים, גם כאלה שלא דורשות עמידה בתור במובן פיזי של ממש. כך זיהתה גם ארלי הוכצ'ילד, סוציולוגית של רגשות, את המרכזיות הסמלית של עמידה בתור בנרטיב של תומכי תנועת מסיבת התה אותם חקרה.

מסיבת התה היא תנועה פוליטית שהגיחה לסצנה הפוליטית האמריקאית בשנות נשיאותו של ברק אובמה וכבשה חלק ניכר ממוקדי הכוח בתוך המפלגה הרפובליקנית, גם במוסדות הפוליטיים והמפלגתיים וגם בחברה האזרחית. התנועה לא הגיחה משום מקום, אך לרקע ההיסטורי שלה לבדו אין ערך ממשי מבחינת ארלי הוכצ'ילד שחקרה את תומכיה. הוכצ'ילד מנסה להבין את הבסיס הרגשי לפעילות הפוליטית של התנועה, את הסיפור העמוק שלה, אותו היא מכנה "לעמוד בתור".

מטרת מחקרה שמובא בספרה “Strangers in Their Own Land” הייתה להבין מדוע אנשים מזדהים עם ערכי תנועת מסיבת התה, בין אם בפעילות פוליטית אינטנסיבית, ואפילו בזהות רופפת מתוקף מיצוב חברתי והצבעה. לאורך שנות קיומה תנועת מסיבת התה לא הפכה למסגרת ממוסדת אחידה, ועם עלייתו של דונלד טראמפ רבים הצביעו עליה כמקור של הטראמפיזם כאידאולוגיה פופוליסטית רזה וכתנועה פוליטית בתוך המפלגה הרפובליקנית. יותר מכך, מחקרה של הוכצ'ילד זוהה ככזה שחזה לא במכוון את עלייתו של טראמפ. זאת משום שהשימוש שלה בסיפור העמוק הצליח לשרטט את תפיסת המציאות ואת הבסיס הרגשי לפעולה פוליטית שמניעה את תומכי הנשיא בכל ארצות הברית.

כריכת הספר

כדי להצליח להבין את נחקריה מפתחת הוכצ'ילד את המושג "סיפור עמוק". הסיפור העמוק הוא למעשה שפה רגשית שבאה לידי ביטוי בסמלים עקביים במסגרת שיחות עם נחקרים ונחקרות. הסמלים השונים מביאים בשפה את התחושות שעולות אצל הנחקרים בנוגע למצב חברתי נתון בהתאם להבנתם אותו. חשוב להדגיש שלא מדובר בסיפור המובא כפשוטו, כזה שנחקרים מספרים על עצמם ועל המציאות בה הם חיים. אלא זהו נרטיב שמורכב מצבר ביטויים עקביים של הנחקרים אותם הוכצ'ילד חיברה לכדי סיפור עמוק קבוצתי. הסיפור העמוק יכול לכלול גם הנחות גזעניות, פוגעניות ושגויות, אך כדי להצליח לשרטט אותו באופן מלא היא נדרשת להשהות שיפוט ערכי ולהימנע מבדיקת עובדות. הוכצ'ילד מתבססת על הנחת מוצא לפיה לפוליטיקה באשר היא בסיס רגשי. אם כך, חשיפת הסיפור העמוק מאפשרת להבין כיצד אנשים תופסים ומתנהלים בתוך מציאות חברתית ופוליטית. פיענוח הסיפור העמוק מאפשר הבנה של 'הפוליטי'.

תומכי תנועת מסיבת התה אותם חוקרת הוכצ'ילד הם בעיקר לבנים נוצרים, לרוב גברים, בעלי רמות השכלה משתנות. מחקרה בוחן את תומכי התנועה שחיים במדינת לואיזיאנה בארצות הברית. הוכצ'ילד מבוסס על עבודת שדה ממושכת, בלואיזיאנה בסופה הרכיבה את הסיפור העמוק של נחקריה לו כאמור היא מעניקה את הכותרת "לעמוד בתור" וכך היא מתארת חלק ממנו בספרה:

"אתה עומד בסבלנות בתור ארוך שמוביל לגבעה, בדומה לעלייה לרגל. אתה ממוקם באמצע התור, לצד אחרים שגם הם לבנים, מבוגרים יותר, נוצרים ובעיקר לבנים, לחלקם תארים אקדמיים, לחלקם לא."

תומכי מסיבת התה רואים בעצמם אזרחים שחיים "לפי הכללים", המחכים בתורם בסבלנות בדרך למימוש החלום האמריקאי, אך התור בקושי זז. מאחור הם מבחינים בממתינים "חדשים", בעיקר מהגרים, שחורים, היספאנים, להט"ב. לשיטתם של תומכי תנועת מסיבת התה נשקפת סכנה, החלום האמריקאי שלהם בסכנה. הממתינים "החדשים" שהצטרפו לתור זוכים לכינוי 'חותכי תורים', הם מופיעים לכאורה משום מקום וחושבים שיש להם זכות לעקוף, גם הם טוענים שהם עבדו קשה, שהחלום האמריקאי מגיע להם. אך את נחקריה של הוכצ'ילד זה פחות מעניין, או יותר נכון זה עבורם זה פשוט בלתי רלוונטי. הסיפור העמוק של תומכי מסיבת התה מבטא את התחושות שלהם ולא של אחרים ויש לכך השפעה על תפיסת עולמם וגם על האופן בו הם פועלים בשדה הפוליטי. הסיפור העמוק שלהם מבטא תחוש כעס ועלבון שמתועלים לתנועה פוליטית אליה הם מצטרפים זהו תעצב את כהונתו של ברק אובמה ותמשיך בתצורה מעט שונה בתור תומכי ותומכות טראמפ לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016 והלאה.  


Hochschild, Arlie Russell. Strangers in their own land: Anger and mourning on the American right. The New Press, 2018.