בחזרה לציבור

אמיר פרייברג, סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (וגם חבר צוות בחברת האדם) כותב על המושגים התיאורטיים עבודת גבולות וגבולות סימבוליים. הפוסט מבקש להציע היכרות עם שני מושגים בסיסיים בסוציולוגיה, שבדומה למושגים תיאורטיים נוספים נוטה לשמש חלק משפה אקדמית מרוחקת ובלתי מובנת למי שלא נמצא ונמצאת באקדמיה.

מאמר נוסף מתוך תוצרי הקורס ״בחזרה לציבור: הנגשת המחקר ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ציבורית״ בהובלת ד״ר לירון שני

דמיינו שני עוברי אורח הולכים ברחוב, כל אחד מהם זז קצת אחרת, אולי נראה קצת אחרת, והם בוחנים זה את זה. ייתכן שיש בין שני עוברי אורח הבדלים חברתיים משמעותיים וקיימות דרכים שונות להסביר את ההבדלים אלו. אחת מהן נעשית בחיי היומיום שלנו, כשאותם פרטים עושים זאת לבד, מסמנים לעצמם בעצמם, מי שייך לקבוצה שלי ומי לא. לאופן שבו אנחנו משרטטים את הגדרות הדמיוניים האלה בינינו לבין אחרים יש שם, מדובר בסוג של עבודת גבולות או באנגלית Boundary work.

עבודת גבולות הוא מושג תיאורטי המשמש חוקרים וחוקרות בתחומי ידע מגוונים כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדע המדינה ופסיכולוגיה. מדובר במושג ותיק במדעי החברה שניתן לאתר עוד בכתביהם של כמה מראשוני הסוציולוגים, כמו אמיל דורקהיים ומקס ובר.[1]  כאמור, עבודת גבולות היא האופן בו בני אדם משרטטים מעין גדרות דמיונית בין חלקים שונים של המציאות החברתית, כדי להתמודד איתה בצורה יותר מסודרת. כל מי שחי וחיה במציאות המציאות החברתית עימה אנחנו נאלצים להתמודד ברמה יומיומית יודע כמה היא מבולגנת, אז למה לא לעשות קצת סדר, גם אם זמני?

בפוסט זה אציג את המשמעות של עבודת גבולות מהסוג הראשוני יותר, זה שנוגע לחלוקה שבני אדם מבצעים בעצמם, על עצמם, באמצעות גדרות דמיוניות שנקראות גבולות סימבוליים. בקצרה, עבודת הגבולות בכל הנוגע לגבולות סימבוליים היא האופן הראשוני בני אדם מבחינים בין ה'אנחנו', לבין ה'הם', מי שייך לקבוצה שלי ולמה, מהם תנאי הסף לכניסה לקבוצה זו בשונה מקבוצה אחרת.[2]

בהרחבה

עבודת גבולות נעשית ביחס לקבוצות חברתיות שונות. לכן, אדם יכול לשייך את עצמו למספר רב של קבוצות חברתיות באמצעות שרטוט גבולות סימבוליים שונים. כמו כן, אין מרכיב אחד וקבוע לגבולות סימבוליים, שהרי בני אדם מבחינים בין קבוצות שונות בהתאם לפרמטרים שונים, בהקשרים חברתיים רבים. כך מלמדת אותנו הסוציולוגית מישל למונט שמצאה במחקריה כי צרפתים נוטים לשים דגש על הבדל תרבותי כדי להבחין בין קבוצה חברתית אחת לאחרת, בעוד אמריקאים שמים דגש רב יותר על מעמד סוציו-אקונומי בין קבוצות שונות.[3] עניין נוסף שחשוב לציין שגבולות סימבוליים מהווים סוג גמיש ונזיל יותר של עבודת גבולות. כלומר, מדובר בגבולות שנתונים ליותר שינויים. קיימים גם גבולות קשיחים יותר, שמכונים גבולות חברתיים, מהווים סוג של השלב הבא של גבולות סימבוליים. גבולות כאלה מהווים נושא שלם בפני עצמו שהפעם נמנע מלהתייחס אליו.

שני הסוגים של גבולות סימבוליים שהוזכרו עד כה, סוציו-אקונומי ותרבותי, הם שניים מתוך שלושה סוגים גבולות סימבוליים אותם מגדירה למונט בעבודתה. למעשה ניתן לראות גם עצם יצירת הגדרות תיאורטיות כעבודת גבולות מסוג קצת אחר, כזו שבאה לקבוע מה מבחין בין מושג אחר למשנהו, אבל גם בסוג זה עבודת גבולות לא נעסוק כרגע.

סוגים של גבולות סימבוליים

הגבול הסוציו-אקונומי כפי שניתן לנחש הוא כזה המבוסס על מעמד, בני אדם בהקשר חברתי מסוים מצביעים על מעמד סוציו-אקונומי כמה שמבחין בין הקבוצה שלהם לקבוצה אחרת, למשל פועלים אל מול פקידי עירייה כשהפועלים יטענו כי הם מובחנים מהפקידים בעקבות השכר השונה שלהם. בהזדמנות זו חשוב להדגיש שלא מדובר בהגדרות חוקיות או פורמליות, אלא האופן בו הפרטים עצמם מייצרים את אותו גבול דמיוני. הגבול הסימבולי בין פועלים לפקידים בדוגמא הנוכחית לא תלוי בהכרח בשכר עצמו, אלא בהבדל בהתאם לתפיסתם חברי קבוצת הפועלים שמבקשת לכונן לעצמה מאפיינים ייחודיים. מכאן ניתן להבין שלגבול הדמיוני הרבה כוח בעיצוב זהות קבוצתית ואך דינמיקות בין קבוצות.

סוג נוסף של גבול סימבולי הוא הגבול התרבותי, אותו ניתן למצוא עוד בעבודתו של הסוציולוג הצרפתי המשפיע פייר בורדייה. דוגמא לגבול זה יכול במקרה של מעמד אמנים פריזאי, שמתייחס לתרבות כמה שמבחין בינו לבין שאר תושבי העיר. זוהי דוגמא לעבודת גבולות שלא מתבססת קודם כל לשכר או לפערים אחרים שקשורים למשאבים, והמחקר מלמד אותנו שהיא נפוצה יותר בצרפת ופחות בארצות הברית.

גבול סימבולי מסוג שלישי, המהווה את תרומתה החשובה ביותר של למונט להמשגה של גבולות סימבוליים מכונה גבול סימבולי מוסרי. מדובר בשימוש בעבודת גבולות על בסיס מה שנתפס בקרב חברי קבוצה מסוימת כשיעור מוסריות מסוים. למשל, עובדי צווארון כחול שיטענו שמה שמבחין בראש ובראשונה בינם לבין עובדי צווארון לבן הוא החשיבות של עבודה קשה. כמו בדוגמא הראשונה, אין מדוב בהכרח בקביעה נכונה. מה שהופך אותה לרלוונטית עבור עבודת הגבול המוסרי הוא זה שחברי הקבוצה המבקשת לשרטט גבול תופסים כך את המציאות החברתית.

איך זה קשור בכלל לחיים שלי בישראל?

הדוגמאות שהוצגו עד כה הגיעו ממחקרים שנעשו בצרפת ובארצות הברית מכיוון שמרבית המחקרים ששימשו לפיתוח המשגה התיאורטית של עבודת גבולות וגבולות סימבוליים נעשו בשתי המדינות האלה. בשנים האחרונות המחקר בתחום נעשה יותר ויותר בחלקים אחרים של העולם. אחד מהם שנעשה במספר מדינות כולל ישראל יצא לפני מספר שנים כספר בשם Getting respect.[4] למחקר הייתה שותפה גם מישל למונט שהוזכרה כאן בהרחבה, אך גם שני חוקרים מישראל, פרופ' ניסים מזרחי מאוניברסיטת תל אביב וד"ר ג'וש גצקו מהאוניברסיטה העברית. בהקשר הישראלי המחקר בחן כיצד קבוצות כמו ישראלים ממוצא אתיופי, ישראלים ממוצא מזרחי וערבים-פלסטינים, אזרחי ישראל וכאלה שחיים בשטחים הכבושים, מבצעים עבודת גבול. כך פלסטינים אזרחי ישראלים רואים הבדל תרבותי-לאומי בינם לבין אזרחי ישראל היהודים. הקבוצה של פלסטינים אזרחי ישראל רואים במאפיינים התרבותיים של קבוצתם הלאומית, שכוללת גם פלסטינים מעבר לקו הירוק בגדה המערבית רצועת כזה בתור תנאי הסף, הגבול הסימבולי שמכונן אותם כקבוצה, כעם פלסטיני. כמובן שלעבודת הגבול הסובייקטיבית הזו מצטרפים תנאים פוליטיים והיסטוריים מסוימים. אך מה שהמונח התיאורטי עבודת גבולות נועד להראות במקרה של הפלסטינים וגם בקשר לקבוצות נוספות, הוא שהאופן באמצעותו חברי קבוצה רואים את עצמם ואת ההבדל בינם לבין אחרים משחק תפקיד משמעותי בארגון של המציאות החברתית.

סיכום וכמה תהיות

המציאות החברתית היא דבר סבוך ומשתנה, גבולות סימבוליים ועבודת גבולות הם הכינויים שחוקרי וחוקרות חברה נתנו לדרך בה אנחנו כבני אדם הופכים את המציאות למעט יותר מסודרת.

נסו לחשוב לשני עוברי האורח שלנו מתחילת הטקסט, מתי אתם.ן מבצעים עבודת גבולות?; מה יוצר את הגבולות הסימבוליים של כל אחת מהקבוצות החברתיות אליהן אתם.ן משתייכים?; האם חל שינוי בתנאי הסף הבלתי נראים של הקבוצות שלכם?; אולי את יצאת מקבוצה אחת ונכנסת לאחרת ואולי אתה נותרת בקבוצה בעלת גבולות סימבוליים די קבועים?

[1] Lamont, M., & Molnár, V. (2002). The study of boundaries in the social sciences. Annual Review of Sociology, 28, pp. 167–195.

[2] Lamont, M. (1992). Money, morals, and manners: the culture of the French and American upper-middle class. Chicago, Ill: University of Chicago Press, p. 32.

[3] Ibid, pp. 4-9.

[4] Lamont, M., Silva, G. M., Welburn, J., Guetzkow, J., Mizrachi, N., Herzog, H., & Reis, E. (2016). Getting respect: Responding to stigma and discrimination in the United States, Brazil, and Israel. Princeton University Press.