בחזרה לציבור, שירת האקדמיה

ריקי ענתבי בפינה חדשה בה היא הופכת מאמרים אנתרופולוגיים וסוציולוגיים לשירה. כל שיר נכתב מתוך הטענה המרכזית של המאמר, על מנת להנגיש את המאמרים בצורה נוחה. השיר הראשון מבוסס על מאמרם של יעל ברדה ועמרי גרינברג "לינת חירום: הכלכלה הפוליטית של עבודה פלסטינית בזמן סגר הקורונה"

פינה חדשה מתוך תוצרי הקורס ״בחזרה לציבור: הנגשת המחקר ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ציבורית״ בהובלת ד״ר לירון שני

במהלך הקורס דיברנו על מתחים רבים שעולים בעת הניסיון להנגיש מדע, כמו: ביקורתיות והטיה, אקדמיה וחוץ אקדמיה, החשש מהשטחה ועוד. הנגשה זו מקורה בשינוי הפלטפורמה האקדמית "הנוקשה", לעיתים, לפלטפורמת השירה. יש בכך ניסיון לצאת מן התיחום האקדמי אל ציבור קוראי ואוהבי שירה, בין אם הוא פיזית מהלך מחוץ לכותלי האוניברסיטה וגם אם איננו. השירה פורצת גבולות. זאת מאחר ואני מאמינה שגבולותיה של השירה, מבחינה צורנית, מעורפלים יותר מאלו האקדמיים. צורניות שלענייננו מייצרת מתח נוסף העומד במרכזה של הספרות- מהרגע שהיצירה פורסמה היא שייכת לקוראיה שבאפשרותם להעניק לה אינטרפרטציה אישית השאובה מארגז הכלים התרבותי-חברתי שלרשותם.

במהלך הכתיבה ביקשתי לדבוק בטיעון מרכזי אחד או שניים המתקיימים במאמרים\ספרים המקוריים. מאמרים באנתרופולוגיה או מחקרים איכותניים שכתובים בשפה ספרותית הקלו על הכתיבה, מה שאפשר לי לקחת משפטים שלמים ו\או מילים שנכתבו בטקסט המקור ולהשתמש בהם שוב גם בטקסט היעד. ולחילופין, במקרים בהם המשפטים היו ארוכים מדיי במקור נדרשתי לפרק ולהרכיב אותם מחדש, לצד הוספת מילים וטורים חדשים משלי.

תמונה ראשית: Photo by Wallace Chuck