מאמרי אורח

לפני כשבועיים התפרסם מאמר חדש של קבוצת חוקרות אמריקאיות בהובלת קארה וול שפלר (אוניברסיטת סיאטל-פסיפיק) אשר סקרו מחקרים אנתרופולוגים בקרב 63 תרבויות של ציידים לקטים מכל העולם ובחנו באילו מהן נשים השתתפו באופן מכוון ועקבי בציד. מבין 63 החברות נמצא כי ב-50 לפחות הנשים השתתפו בציד בעקביות, עם או ללא ליווי הגברים. רק ב-45 מהמחקרים צויין גודל בעלי החיים הניצודים על ידי הנשים, ומתוכם 24 כללו חיות בינוניות וגדולות. בניגוד לדעה הרווחת כי בחברות ציידים לקטים הנשים הופקדו רק על גידול הילדים, הליקוט והבישול, מסתבר כי בחלק מהחברות ילדים מגיל שלוש ומעלה כבר הצטרפו למסעות הציד ובחברות אחרות הגברים טיפלו בילדים כמות זמן דומה לזו של הנשים.

מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים המוכיחים את תרומתן החשובה של הנשים לציד לאורך השנים. ב-2020 למשל התפרסם מאמר ארכאולוגי שמציג קבר של אישה מפרו שאיתה הוטמנו 24 כלי אבן, סכינים וחניתות אשר מסמלים את היותה ציידת. בעקבות זאת נערך מחקר מקיף יותר שהעלה כי לגברים ונשים באמריקה הדרומית היה סיכוי דומה להיקבר עם כלי ציד סביבם מה שבסבירות גבוהה מאוד מעיד על היותם ציידים.

האקדמיה והציבור הרחב פנו אל חברות ציידים לקטים פעמים רבות על מנת לנסות להבין טוב יותר את היחסים בין גברים ונשים בחברה המודרנית. זאת אף על פי שקבוצות ציידים לקטים ברחבי העולם נבדלות אלו מאלו במגוון דרכים, מתפתחות ומשתנות ללא הרף ובוודאי לא מייצגות את דרך החיים בעולם הקדום. מה שכן משותף למחקרים הארכיאולוגים שתיעדו חברות קדומות ולאלו האנתרופולוגים בקרב ציידים לקטים ב-200 השנים האחרונות היא נטיית החוקרים להשליך רעיונות מודרניים על שדה המחקר. הנטיה האתנוצנטרית של כל חוקרת לראות את תרבותה כנעלה והגיונית יותר מהווה מעין מסננת תמידית דרכה כל תרבות שתחקור עוברת. משום שרוב החוקרים/ות התבוננו על חברות ציד ולקט מתוך נקודת מבטם המערבית, זה השפיע על האופן שבו הם פירשו והבינו את שדה המחקר והקבוצות עליהן צפו. מתוך היכרות וחוויה אישית של חיים בחברות פטריארכליות, לקח זמן עד שהצליחו להכיר בחלק מהחברות שנחקרו כשוויוניות יותר באופן כללי ובפרט בחלוקת העבודה.

אוקי, אז לפני מאות שנים נשים היו ציידות, למה זה משנה עכשיו?

העדויות שמצביעות על חברות ציידים לקטים מסוימות כשוויוניות יותר אינן חדשות, ובכל זאת נתונים על כך ממשיכים לעורר תמיהה והרמות גבה. דוגמה לכך ניתן לראות בויכוח הקאנוני בין שלי אורטנר לבין חוקרות ציידים לקטים על הגורמים למקומן הנחות של נשים ברוב המוחלט של החברות האנושיות שתועדו עד היום.

במאמרה "האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?", אורטנר הציעה את המסקנה כי "האישה מזוהה עם משהו שכל חברה תופסת כפחות ערך, משהו שכל תרבות מגדירה כמצוי ברמת קיום נמוכה יותר משל עצמה… וזהו הטבע" (Ortner, 1974, עמ' 29). לפיה, תרבויות אנושיות ברחבי העולם יצרו קורלציה בין היות האישה מושפעת מהמחזור החודשי, הלידה וההנקה לבין יעודה לחיים ארציים ולעיסוק מופחת בתודעה ובפילוסופיה. כך השתרשה ההנחה כי תפקידה של האישה הוא ביצירת בני אנוש שהנם בני תמותה ואילו עיסוקו של הגבר ביצירת תרבות נעלה, בת קיימא ונצחית. 

אורטנר מצטטת את סימון דה בובואר כדי להסביר כיצד הביולוגיה הנשית מסמנת את האישה כטבעית. האישה "מותאמת לצורכי הביצית יותר מאשר לצרכיה שלה", ו"החייתיות ניכרת בה יותר". המשתמע מן התפקיד הביולוגי של האישה משפיע על פי אורטנר גם על תפקידיה החברתיים וזו הסיבה שבחברות רבות היא הופכת אמונה על חינוך וטיפול. לבסוף, כל אלו משפיעים גם על מבנה אישיותה ונפשה ומעודדים אותה להשלים עם מיקומה החברתי הנחות ולא לנסות להתנגד לו. במילים אחרות, אורטנר טענה שהחיבור התפיסתי בין נשים לטבע הוא חלק מהבנייה חברתית המשמרת אותן כנחותות מגברים כשם שהטבע נחות לתרבות.

במאמר שכתבה תמר אלאור (2007) וסוקר את מאמרה של אורטנר ואת הביקורות עליו, היא הציגה אנטיתזה הנשענת על מחקרים עם חברות ציד ולקט/חברות פרה מודרניות אשר תופסות עצמן כחלק מהטבע ומאתגרות את ההנחה הבינארית כי ישנה הפרדה, לא כל שכן הפרדה מוחלטת בין טבע לתרבות. חוקרות כמו מקורמיק, סטרתרן וליקוק העלו נתונים אמפיריים שנאספו בקרב בני גינאה החדשה ובחברות ילידיות באמריקה הצפונית אשר מצביעים על שוויוניות רבה יותר בין נשים לגברים כמו גם על הפרדה רכה יותר בין הטבע לתרבות. במאמר התגובה של ליקוק לאורטנר היא מסבירה שהמעבר מחברת נוודים, לקטים וציידים לחברה חקלאית הוא זה שיצר את הצורך בכוח עבודה נוסף בשדות ולכן הגדיר מחדש את האישה כמי שתפקידה להוליד ולגדל כמה שיותר ילדים, ובתוך כך גם את מעמדה כנחותה מהגבר (אלאור, 2007).

כלומר, הביקורות מצביעות על כך שהתיאוריה של אורטנר (1974) אשר קושרת בין נחיתות הנשים לבין תפיסתן כקרובות יותר לטבע, חסרה מרכיב מרכזי והוא תהליך הביות של הטבע אשר מקביל לתהליך ההבניה של הנשי והגברי בחברה חקלאית ותעשייתית. כשהמרכיב הזה נוכח, הוא מהדהד עוד יותר את מקומה של ההבנייה החברתית המודרנית של תפקידים מגדריים ואת חוסר השוויון שהם יצרו בין המינים. הצדקת הפערים הקיימים היום בשוק העבודה בין נשים לגברים דרך טענות כמו "זה המצב הטבעי" או "כך זה היה מאז ומעולם" פשוט אינה כבילה יותר (לפחות אם תשאלו את הציידת מפרו…).