הורות מקראית

פורסם לראשונה ב 23 בנובמבר 2019 

העניין שלי בהורות כתופעה שאני חוקר מביא אותי לעתים קרובות לחשיבה על האבות והאמהות המיתולוגיים שלנו, בספר הספרים. פרשת "חיי שרה" העלתה בי כמה מחשבות בהקשר של ההורות במקרא. אני שואל – למה כל כך חשוב לאברהם לקבוע עם מי יתחתן בנו? האם זה קשור לכך שהקטע מתחיל בתיאורו של אברהם כ"זקן בא בימים"? ומה זה אומר על הורות, אז והיום?

מייד אחרי סיפור פטירתה של שרה, מספר לנו ספר בראשית איך אברהם מתכונן לסוף חייו. אלוהים בירך את אברהם  "בכל" ולמעשה לא חסר לו כלום. אך דבר אחד מטריד אותו – עם מי יתחתן יצחק בנו?* הוא מזמין אליו את אליעזר ומשביע אותו שלא ייקח לבנו אשה מבנות הכנעני, ובמקום זאת יביא לבנו אשה מארץ רחוקה, מחרן.

למה כל כך חשוב היה לאברהם להתערב בנישואים של בנו? יצחק הרי כבר היה די מבוגר (37 לפחות)… נראה כי לא מדובר בעניין טכני, עם מי יצחק יתחתן, אלא ברצונו של אברהם שיצחק יתחבר לתרבות אחרת מזו ששלטה בכנען באותה תקופה (בדור הבא, גם יצחק ורבקה לא היו מרוצים מנשותיו החיתיות של עשיו, "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו").

ובפתיחת הקטע יש רמז חשוב: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". הביטוי "זקן בא בימים" מופיע רק לגבי עוד שני אנשים במקרא. אחד מהם הוא יהושע בן-נון, שלקראת סוף ימיו, אוסף אליו את ראשי העם, ומוסר להם מסר מוסרי לגבי העתיד (יהושע, כ"ג) – מה נכון ומה לא נכון לעשות, מה יקרה אם ישמרו את דרכי האל, ומה אם לא.

השני הוא דוד המלך. ספר מלכים מתחיל בכך ש"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". אמנם התיאור הראשוני מתייחס לזקנתו הגופנית של המלך (ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו), אבל מיד המלך מתפנה למשימות הבאות: להודיע מי יירש אותו, ובהמשך לתת מסר ערכי לבנו שלמה, "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ", וגם מסר פוליטי – את מי כדאי להשאיר בחיים ומי לא, כדי לחזק את מלכותו.

המשותף לשלושת הסיפורים האלה הוא הדגש של שלושת הזקנים על השאלה – איזו מורשת אני משאיר לעולם? האם אני רוצה שילדי יהיה מחובר לתרבות הכנענית? איך ייראה בדור הבא העם שהובלתי והנהגתי? מי אני רוצה שימשיך את מלכותי? זו תופעה שכינה הפסיכולוג הידוע אריק אריקסון Generativity (מתורגם לפעמים כ"פוריות").

אריקסון הציע שיש לכל אחד משלבי ההתפתחות של האדם אתגר – שהצלחה בו מסמנת התפתחות תקינה ומתאימה לגיל (למשל, גיבוש זהות מהווה עמידה באתגר של גיל ההתבגרות). האתגר של הגיל המבוגר הוא לייצר פוריות  – להסתכל על הדור הבא (הילדים שלנו, או אולי התלמידים וממשיכים אחרים), ולהרגיש שתרמנו משהו, שהצלחנו לייצר שינוי בדור הבא, משהו שיישאר אחרינו.

המחקר האמפירי בפסיכולוגיה מראה שקיים קשר משמעותי בין תחושה של פוריות לבין רווחה פסיכולוגית. לאנשים חשוב מאוד מה קורה לדור הבא של ילדיהם. לא רק במובן הפיזי – שיהיה להם מה לאכול או שתהיה להם דירה, אלא במובן הערכי – אילו ילדים אנחנו רוצים שיהיו לנו. במחקר שערכו פרופ' סוניה רוקס ז"ל ועמיתיה, נראה שאנשים "מעדיפים" יותר את הערכים שלהם מאשר את התכונות שלהם. אנשים חשו פחות פער בין הערכים האידיאליים שלהם לערכים שהם הרגישו שהם מחזיקים בעצמם, ויותר רצון לשנות את התכונות שלהם מאשר את הערכים שלהם.

בהתאם, כששואלים הורים על הערכים שלהם ועל הערכים שהיו רוצים שיתקיימו אצל ילדיהם, קיימת התאמה חזקה בין שתי מערכות הערכים. אנשים אוהבים ומחשיבים את הערכים שלהם, ורוצים אותם עבור ילדיהם (ואולי עבור כולם). מה שמעניין הוא, שההתאמה הערכית הזו אינה מתבטאת רק בתחום הערכים – הורים וילדים (וכן בני זוג) מרגישים יותר קרובים זה לזה כאשר הם דומים בערכים שלהם. כאשר משקיעים בנושא הערכי, נושאים פירות בשאר תחומי מערכת היחסים.

*כהערת אגב, מעניין שאברהם לא מתואר כמראה עניין כזה בישמעאל או בבניו האחרים.

תמונה – ציור של רבקה ואלעזר – Giambattista Pittoni