החיים על הגבול

מיטל מרגוליס לין בפוסט ראשון שלה בבלוג "החיים על הגבול – בין מזרח ומערב" בוא היא משלבת בין חוויות מהיום-יום הטייוואני לבין החשיבה האנתרופולוגית

אני יושבת בבית קפה בחנות הספרים הגדולה בטייפה, חנות הספרים האהובה עליי. חנויות הספרים בטייפה, בירת טייוואן, הן לא חנויות ספרים רגילות: זה עולם ומלואו שמשלב ספרים, חנויות בוטיק, בתי קפה ומסעדות, וניתן לבלות בו ימים שלמים. הכיסא שעליו אני יושבת ברגעים אלו הפך בחודשים האחרונים לבית השני שלי – זה המקום שממנו אני עובדת, כותבת ומהרהרת. אני אוהבת להסתכל על האנשים שיושבים סביבי. חלקם אוכלים, חלקם משחקים בטלפון הנייד, חלקם שקועים בשיחה עסקית וחלקם משוחחים עם חברים. כל אחד כאילו שקוע בעולמו, אך יש דבר מה שמחבר בין כולם – התרבות.

מה זו תרבות? שאלה זו מעסיקה אותי רבות בשנים האחרונות. האם יש דרך בכלל להגדיר תרבות? אני זוכרת שבלימודי האנתרופולוגיה שלי למדנו תאוריה לפיה התרבות היא כמו קרחון: החלק שמעל המים הוא מטאפורה לאלמנטים בתרבות שניתן לראות ולחוות דרך החושים שלנו, כמו אוכל, שפה, מוזיקה, אומנות, לבוש וכו׳. אך החלק שמתחת למים הוא החלק הבלתי נראה של התרבות, ושם נמצאים כל הדברים שאנו לא יכולים לגמרי להבין דרך החושים. במעמקים חבויים תפיסות העולם, הנורמות החברתיות, המיתוסים והגיבורים שאליהם התרבות מחנכת. שם נמצאים גם הערכים המרכזיים שעליהם התרבות מתבססת: התפיסות לגבי מה שנכון ולא נכון, יפה ולא יפה, חיים ומוות, מי בפנים ומי בחוץ. כמו בטבע וכמו בנפש האדם, גם בתרבות החלקים שנמצאים בעולמות הנסתרים הם המקור שעליו מתבסס הכול ושדרכו אפשר להבין המציאות במובן עמוק ואמיתי יותר.

באותם שיעורי אנתרופולוגיה שתמיד ריתקו אותי גם הכרתי את הטיפוסים הלימינליים, אנשי הסף שנמצאים בין תרבויות וחיים גם פה וגם שם. לא אשכח שהמרצה אמרה שהיתרון הגדול של הטיפוסים הללו הוא העושר התרבותי שלהם והעובדה שהם אוחזים בכמה עולמות בו-זמנית. אך מצד שני, עצבות וטרגדיה גדולה מלווה את חייהם של אותם טיפוסים – תחושת התלישות וההרהור המתמיד על המקום שבו הם מרגישים בבית.

כמה שנים אחרי ששמעתי על התאוריות והמושגים הללו, הפכתי בעצמי לאחת מאותם טיפוסים לימינליים ואני יכולה להגיד בפה מלא שאני מסכימה עם מה שאותה מרצה אמרה. אני תופסת את החיים שלי כמלאים בצבע ובעושר תרבותי, אך בו-בזמן תחושת התלישות היא חלק בלתי נפרד מאותה חוויה מתוקה.

אותה תחושה היא זו הגורמת לי לאבד ריכוז תוך כדי עבודה, לקחת פסק זמן, להתבונן סביבי ולהרהר כל הזמן על המיקום שלי במרחב: מי אני? האם התרבות היא זו המעצבת אותנו, או שיש דבר-מה הנמצא מעל הרובד של התרבות ואולי מאחד בין כולנו?

 אני יושבת בבית קפה טייוואני, מסביבי יושבים טייוואנים המדברים סינית, ומהחלון נשקף בניין טייפה 101 – אחד הבניינים הגבוהים בעולם. בו-בזמן אני שומעת מוזיקה ישראלית באוזניות, כותבת בעברית ומנסה לתקשר את החוויה שלי עם התרבות שלי – התרבות הישראלית.

בבלוג זה אשתף אתכם בחוויות מהיום-יום הטייוואני שלי וההרהורים הבלתי פוסקים אצלי על אודות מגעים בין-תרבותיים, החיים על הגבול, לימינליות ותובנות על מושג התרבות, באמצעות שילוב בין חוויות חיים אישיות מהיום-יום הטייוואני שלי לבין תאוריות אנתרופולוגיות הנוגעות לתחומים אלו במטרה לשפוך אור על עולמות התרבותיים הקשורים למזרח ומערב.

מיטל מרגוליס לין, או בשמה הסיני 林雨夢- מתגוררת בטייוואן משנת 2011 עם משפחתה ה״ישראלית-טייוואנית״ ועוסקת בגישור בין תרבותי בעולם התיירות והעסקים. מעבירה סיורי עומק, הרצאות, סדנאות וייעוץ בין תרבותי בין שתי התרבויות שלה – ישראל וטייוואן. כיום יועצת למשרד התיירות הטייוואני ומרצה הן באוניברסיטאות מובילות בטייוואן והן במגזר העסקי. בעלת תואר ראשון בהצטיינות בלימודי אסיה וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ותואר שני בלימודי תרבות עם התמחות בתרבות מזרח אסיה על כל גווניה – פילוסופיה, דת, תרבות עסקית, תרבות האוכל, תרבות פופולרית וחיי היום-יום. במסגרת מחייתה בטייוואן ומתוך חוויות החיים שלה, מיטל גילתה כי לישראל ולטייוואן יש הרבה מה ללמוד אחת מהשנייה והקימה את Taiwanit מתוך החזון לחבר בין העולמות.