תרבות האוכל

מזון למוח יצירתי-או מה אוכלים גאונים? נמרוד לוז על האם יש קשר בין מזון ליצירתיות?

שודר בתוכנית 'שלושה שיודעים', ב-22.1.20

שיטוט קצר במרשתת מעלה שפע של אתרים, מומחים ומומחיות, בעיקר מטעם עצמם, המציעים לנו משנה מסודרת על המאכלים שראוי שנאכל אותם כדי לחזק את היצירתיות. בין ההצעות שמצאתי היו אבוקדו, בננה, קנמון נחשב להיט, גרגרי יער, ועוד. היו כאלה שהמליצו מאוד לאכול פחמימות לעומת אחרים שמזהירים אותנו שדוקא אלה יובילו להתפתחות אלצהיימר. מחקרים נוכחיים מעלים כי מזונות המכילים אומגה שלוש וחומרי נוגדי חמצון טובים מאוד למניעת דלקות ונזקים למוחנו.

הרעב שיש בנו להבין את הקשר ביננו לבין המזון על רקע הטשטוש הכללי שיש ביחס לאוכל בעידן הנוכחי הם כר נוח למומחים לרגע המציעים שפע של דיאטות להגברת היצירתיות. יש בנמצא עשרות, אם לא מאות ספרים, המציעים לנו תפריט מושלם למוח ומהם המתיימרים לשלוט בנוסחה של מזון המפתח את מוחנו והופך אותנו לגאונים. אחת כזו היא ד"ר ליסה מוסקוני שלפחות לדבריה מחקרה משתרע על תחומים רבים ובתוקף מומחיותה זו יצרה עבורנו ספר הדרכה קולינרי להגברת היצירתיות בשם מזון למוח (Brain Food). אך בטרם תרוצו לרכוש אותו ראוי אולי להקשיב להערה אחת שנונה שכתבה מגיבה שניסתה להאזין להרצאה של הסופרת שהועלתה ליו טיוב ובה כתבה: "היא כה משעממת, לא הצלחתי להקשיב לה. האם היא אי פעם מגיעה לדון במה שבאמת טוב לנו לאכול או שהיא ממשיכה לדבר סחור סחור ולא לומר כלום?"

קיימים כמובן לא מעט סיפורים ועדויות אנקדטוליות על השימוש שאנשים יצירתיים עושים לפעמים במזון להתגבר על העדר השראה, מחסומי כתיבה, ועכבות יצירתיות כאלה ואחרות אבל התמיכה האמפירית לכך דלה למדי. במחקר שנערך בקרב 32 נבחנים בהולנד תחת הכותרת מזון ליצירתיות נבחנה ההשפעה של ל-תירוזין שהיא תרכובת אורגנית השייכת לקבוצת החומצות האמינות אלו שמהוות את אבני הבניין לחלבונים בגופנו. תרכובת זו היא תוסף תזונה הנמכר כבר שנים בשוק ומבטיח לסייע במצבי דכאון, ומיקוד ושיפור החשיבה. המחקר אכן העלה שהנבדקים שקיבלו את התוסף הגיעו לתוצאות טובות יותר בכל הקשור בתהליכי חשיבה מתכנסת. מונח זה מגיע ממחקריו של גילפורד שעסק בסוגי האינטליגנציה האנושית וכך הוא הגדיר את  סוג החשיבה שאנו משתמשים בה למצוא פתרון לבעיה מסויימת הדורשת תשובה אחת. זאת לעומת חשיבה מסתעפת שהיא חשיבה יצירתית יותר שבה אנו עושים שימוש במצבים לא ברורים או חדשים. ומכאן מסיקים החוקרים בזהירות שהמחקר תומך באמירה שאנו הוא מה שאנו אוכלים ובמצבים מסויימים אכן יכול להגביר את יכולותינו הקוגניטיביות.

אך האמנם יש מזון שיכול להגביר את היצירתיות? קשה לדעת אבל כדי לנסות ולקבל תשובה ולו חלקית ראוי להסתכל על מה אכלו ולא אכלו האנשים היצירתיים ביותר שידעה האנושות ולנסות וללמוד מהם. אז מה אכלו הגאונים האלה והאם ניתן למצוא קוים מאפיינים במזונם ולקשר אותו ליצירתיות? אמנים רבים ידועים בדיאטות החומרים המסוכנים שהם נוטלים ובהם קפאין, אלכוהול, ניקוטין. בטהובן נהג להתחיל את יומו עם כוס קפה שהיה מכין מלא פחות משישים פולי קפה. יוהן סבסטיאן באך העריץ את הקפה עד כדי כך שכתב אופרה קומית למדי שעסקה בהתמכרות לקפה ונקראה קנטטה לקפה ובו גם השורות האלוהיות: "אם אני לא יכול לשתות את כוס הקפה שלי שלוש פעמים ביום אקמול תחת הסבל". הסופר מרסל פרוסט היה מתחיל את יומו עם שתי כוסות קפה חזק מבושל בחלב שאליו גם היה מוסיף טבליות קפאין. הרגלי האכילה שלו היו תזזיתיים למדי היו ימים שלא אכל כלל ואז היה נוהג ללכת למסעדה ולאכול בהפרזה. בחודש האחרון לחייו ניזון מבירה בלבד והוא מת בגיל 50. טולוז לוטרק שהיה אחד הציירים המקוריים ביותר נהג להתחיל לשתות אלכוהול בארוחת הבוקר ולהמשיך בכך במשך כל היום. הוא וציוריו מזוהים עם המולאן רוז ושתיית אבסינט משקה אלכוהולי חזק, שהיה מן הסתם גם אחד הגורמים למותו בגיל 36. הונורה דה בלזאק שתה לפי הסיפורים כ50 כוסות קפה ביום וזה לא הפריע לו לכתוב את אחת היצירות המרשימות ביותר שאדם אחד כתב והיא הקומדיה האנושית המכילה כמעט 100 כרכים. מסתבר שיש קשר בין יצירתיות לאכילת מתוק לפחות על פי חלק מהאנשים היצירתיים מאוד שנהגו לאכול כמויות יפות של שוקולד וסוכר. דיויד לינץ שחתום על יצירות כמו טוין פיקס וקטיפה כחולה נהג לאכול במסעדה מקומית בקליפורניה שבה היה מזמין שייק שוקולד ולידו כמה וכמה כוסות קפה עתירות סוכר. בראיון עימו הוא נתן את הקרדיט היצירתי שלו לכמויות הסוכר שצרך. הבמאי השוודי אינגריד ברגמן אכל לצהרים בכל יום קורנפלקס עם קציפת חלב עתירת שומן וכמה וכמה כפות של ריבת תות ביתית. אני משוכנע שאף אחד מהמומחים להגברת היצירתיות דרך מזון לא ימליץ על סמי מרץ ובכל זאת לא מעט מהאנשים היצירתיים ביותר שידענו צרכו לא מעט מהם כחלק רגיל מארוחתם. אין ראנד צרכה כמויות גדולות של בנזדרינים וזה לא הפריע לה מסתבר לכתוב את המעיין המתגבר ומרד הנפילים. המשורר הבריטי ו. ה. אודן צרך ביחד עם הקפה של הבוקר אמפתאמינים מה שחייב אותו לקחת כדורי שינה כדי להרדם בלילה. גרהאם גרין לקח בנזדרינים שהיו עוזרים לו מסתבר לכתוב כמנהגו שני ספרים במקביל. כמוהו גם הפילוסוף הצרפתי זאן פול סארטר שהיה נוהג לצרוך מעל שתים טבליות טבליות של אמפתמין הקרוי קורידיין ביום. הצייר פרנסיס בייקון, בדומה לאיש האבנים המתגלגלות קית' ריצרדס, נהג לאכול ארוחות עשירות בשומן ופחמימות מלוות באלכוהול מסוגים שונים.

אך לא רק אכלנים גרועים יש בתוך הגאונים היצירתיים ולא מעט מהם היו צמחונים. סטיב ג'ובס התנסה בחייו בסוגי דיאטות שונות ובשנה שהנפיק את אפל, 1977, אכל כנראה רק פירות והרבה מאוד גזר עד שעורו לפי דיווחים קיבל צבע כתום. ליאונרדו דה וינצ'י, איזיק ניוטון בנג'מין פרנקלין, תומס אדיסון, ניקולה טסלה, אלברט איינשטיין הקפידו בשלבים מסויימים בחייהם על דיאטה צמחונית. הצמחוני המפורסם ביותר היה כמובן גנדי שאף נהג לומר שערכיה של חברה ניתנים להבנה מתוך האופן שבו היא מתייחסת לבעלי חיים. לאורך חייו עסק לא מעט בדיאטה המושלמת ונע בין גישות שונות מטבעונות לצמחונות, העדר מלח להכנסת מלח, אהב מאוד פירות ונהג לא לאכול אחרי ארוחת הצהרים.מחקר שבחן צריכה לאומית של שוקולד מריר הראה התאמה בין המדינות הזוכות במספר הרב ביותר של פרסי נובל שבדיה, נורבגיה ודנמרק להיותן צרכניות השוקולד הגדולות בעולם. השאלה כמובן האם הזוכים עצמם נהגו לאכול שוקולד.

כך שהנסיון למצוא קשר ברור ומובהק בין מזון ליצירתיות עולה בתוהו – האנשים שקידמו את האנושות בכיוונים מפתיעים ואחראים להמצאות המרשימות ביותר שלנו מפגינים כמו שאר בני התמותה מנעד מרשים של סגנונות אכילה, הזנחה לעומת הקפדה, שימוש בחומרים בלתי בריאים בעליל לעומת אלה שנקטו משטר מזון מסודר. הטשטוש הנוכחי, חוסר ההבנה ההולך וגובר שלנו במזונות העולים על שולחננו הם כר נרחב ליצירתיות בעיקר של ממציאי הדיאטות המבטיחות לנו הגברת היצירתיות דרך המזון שאנו אוכלים.

תמונה מתוך האתר pghevents