מאמרי אורח

אז מה זה בעצם אנתרופולוגיה פסיכולוגית? בעקבות הכנס "במחוזות הנפש התרבותית" אשר התקיים בדצמבר 2015 בבר אילן, מנסה יעל עשור למפות בקצרה את התחום הרחב של האנתרופולוגיה הפסיכולוגית:
"אנתרופולוגיה פסיכולוגית היא שם כללי לתחום מחקר רחב המבקש לבחון כיצד עולמם הסובייקטיבי של אינדיבידואלים קשור וכרוך בהימצאותם בתוך הקשר חברתי מסוים. מחקרים באנתרופולוגיה פסיכולוגית בוחנים, למשל, כיצד שייכות לתרבות מסוימת מבנה תהליכים רגשיים, קוגניטיביים, וכיצד תהליכים סובייקטיביים כאלו מגדירים בתורם מבנים חברתיים ותרבותיים. במידה רבה, סוגיות אלו העסיקו את האנתרופולוגיה מתחילתה (למשל בעבודותיהן של רות בנדיקט ומרגרט מיד , וההגדרה של תחום המחקר הזה כ"אנתרופולוגיה פסיכולוגית" נעשה בעיקר כתווית כללית המאפשרת להצביע על כיווני מחקר כלליים, ולא על מנת לסמן שדה מחקר מובחן ומוגדר.

בין החוקרים המרכזיים המזוהים עם התפתחותה של האנתרופולוגיה הפסיכולוגית כשדה מחקר רחב ומרכזי נמצאים למשל מלפורד ספירו (Melford Spiro) וגרגורי בייטסון (Gregory Bateson). כפי שציין יורם בילו במאמר לזכרו שפורסם עם מותו בשנה שעברה (ראו למטה), ספירו היה מחלוצי המחקר האנתרופולוגי המשלב בתוכו רעיונות פסיכואנליטיים ומאתגר אותם דרך בחינת השונות הרב-תרבותית של תהליכים פסיכולוגיים. גרגורי בייטסון, הידוע לרוב בזכות רעיון ה- Double Bind שפיתח ועודנו משמעותי בתיאוריות פסיכולוגיות, היה בין שלל עיסוקיו גם אנתרופולוג. ספריו השונים, מן האתנוגרפיה Naven ועד למסות המאוחרות שכתב, הציגו מערך תיאורטי עשיר לגבי האופן שבו המבנה הרגשי והקוגניטיבי של הפרט מאורגן ביחס לחברה בה הוא מצוי. כך, למשל, טבע בייטסון את המונח אתוס באופן שמשמש אותנו עד היום, כמערכת רגשית המאורגנת ביחס לנורמות חברתיות מקומיות (אם כי יש לציין כי את השימוש במונח עצמו הציע לבייטסון מורו רדקליף-בראון).

חוקרים מרכזיים אחרים אשר תרמו תרומה משמעותית להתפתחותה של האנתרופולוגיה הפסיכולוגית בשנים מאוחרות יותר הם קת'רין לוץ (Catherin Lutz), וינסנט קרפנזנו (Vincent Crapanzano), וארתור קליינמן (Arthur Klienman) שלושתם, אגב, ממשיכים להיות פעילים ומשמעותיים גם כיום. מחקרה של לוץ בקרב בני שבט האיפלוק בפפואה ניו גיני על ההבניה החברתית של רגשות הדגישו כיצד רגשות אינם רק עניין פרטי של הסוייבקט אלא תלויים במידה רבה בחברה בה אנו חיים. כך, למשל, עבור בני האיפלוק גאווה נחשבת תכונה בזויה, ופחד מפני זרים היא תכונה שיש לעודדה בקרב ילדים. ונסנט קרפנזנו היה מראשוני האנתרופולוגים אשר פנו לפילוסופיה פנומנולוגית ותיאוריות ספרותיות, בנוסף לפסיכואנליזה, כמקור השראה לכתיבתו על עולמם של סובייקטים ועל פרשנות אתנוגרפית. עבודותיו האחרונות עוסקות, למשל, באוריינטציות השונות שיש לסובייקטים כלפי העתיד, ובפרט באופן שבו ניתן לחשוב על תקווה כהיבט משמעותי בחווייתם של אנשים בחברה העכשווית. ארתור קליינמן ידוע במיוחד בזכות מחקריו הרבים על ההקשר התרבותי של דיכאון ומצבים מנטליים וגופניים אבנורמליים אחרים. ספרו Patients and healers in the context of culture (1980) נחשב לאחת האתנוגרפיות המשפיעות ביותר גם מחוץ לאנתרופולוגיה, אשר ערערה הנחות יסוד בפסיכיאטריה ופסיכולוגיה לגבי האופן שבו ניתן להמשיג ולחשוב על הפרעות נפשיות בהקשרים תרבותיים מקומיים.

כיום, שדה האנתרופולוגיה הפסיכולוגית ממשיך להתפתח בכל הכיוונים האלו, ורבים נוספים. תומאס צ'ורדש (Thomas Csordas), אורח הכנס בישראל, וכן חוקרים אחרים כגון רוברט דז'רלה (Robert Desjarlais) וג'ייסון ת'רופ (Jason Throop) ממשיכים בכיווני מחקר הלוקחים את השראתם ממסורת הפילוסופיה הפנומנולוגית (של פילוסופים כגון הוסרל, היידגר, ארנדט, גדמר ולוינס) ומתמקדים בחווייתם של אנשים ובתפיסתם את עולמם הסובייקטיבית כפרספקטיבה המחקרית המרכזית של המחקר האתנוגרפי שהם מציעים, תוך השהיית השיפוט על מה שנחשב כ"אמיתי" או "קיים" מחוץ לתפיסתם. כך, למשל, צ'ורדש עוסק באופנים שבהם החוויה הדתית של הסובייקט כרוכה גם בהיבטים גופניים וג'ייסון ת'רופ כותב על המשמעויות המוסריות תלויות התרבות שאנשים מייחסים למצבים רגשיים מסוימים, כמו חרטה או ייאוש. חלק ממחקרים אלו עושים שימוש במתודולוגיה הממוקדת באנשים שפותחה על ידי שני חוקרים בולטים נוספים בתחום האנתרופולוגיה הפסיכולוגית, לוי והולן (Levy and Hollan). אנתרופולוגיה פסיכולוגית כוללת בתוכה גם היבטים השוואתיים והשקה למחקרים פסיכולוגיים מתוך עמדה המדגישה את ההיבטים תלויי התרבות של מצבים מנטליים. כך, למשל, במחקרה ההשוואתי של טניה לורמן (Tanya Luhrman) לגבי ההבנות השונות של שמיעת קולות בתרבויות שונות. כיוון אחר מציג מחקרו של ג'וזף דומיט (Joseph Dumit), הממחיש כיצד ההתרחבות של שוק התרופות ואידיאולוגיה כלכלית ניאו ליברלית מביאים לתפיסות חדשות של עצמו כחולים באופן אינהרנטי וזקוקים לטיפול כרוני .
בישראל, אנתרופולוגיה פסיכולוגית התפתחה ככיוון מחקר מרכזי הודות לפועלם של אנתרופולוגים כגון פיליס פלגי ויורם בילו. במרוצת השנים התווספו אליהם אנתרופולוגים נוספים החוקרים היבטים שונים של הקשר בין סובייקטים והחברה שבה הם נתונים מתוך מגוון גישות ועמדות. רבים מאלו ידברו בכנס הראשון לאנתרופולוגיה פסיכולוגית באוניברסיטת בר אילן , אשר מבטיח להוות תרומה משמעותית לכינונו של תחום מחקר ענף, פורה ומגוון בקרב אנתרופולוגים בישראל ושל ישראל."

קישור לתוכנית הכנס " במחוזות הנפש התרבותית: בין אנתרופולוגיה פסיכולוגית ואתנו-פסיכיאטריה בישראל "

על אורח הכנס – בין הגוף לנפש – על עבודתו של תומאס צ'ורדש,

להרצאות הוידאו של הכנס