"> צ'רלי צ'פלין ומודרניות בלתי אכילה – Anthropology
הירשם לניוזלטר שלנו

צ'רלי צ'פלין ומודרניות בלתי אכילה

נמרוד לוז עם אתנוגרפיה קולינרית של 'זמנים מודרניים', 86 שנה להקרנתו הראשונה. צ'פלין כנביא הסלוא פוד וביקורת מתוחכמת על האדם במלכודת המודרניות-קפיטליזם. שודר בתוכנית שלושה שיודעים ב 5.2.2020

סרטו של צ'רלי צ'פלין זמנים מודרניים הוא ביקורת שנונה ומתריסה על המצב המודרני. צ'פלין הוא מתבונן חד אבחנה וביקורתי מאוד ביחס להשלכות ההרסניות של תהליכי התיעוש והמיכון על החברה והפרט בעידן המודרני וההשפעות הדרמטיות של התפיסה הקפיטליסטית על חיינו. קשה למצוא מוסד במדינה המודרנית שאינו מתואר בצורה שלילית ובעיקר בהבט הדכאני שבו על הפרט. המדינה לשלוחותיה השונות כמו המשטרה או מערכת הבריאות, המפעל, התחבורה הסואנת כולם מוצגים כחלק ממנגנון דיכוי שלא רק משבש את חייו של הפרט אלא עומד בינו לבין החיפוש אחר האושר.

כתוביות הפתיחה של הסרט מצולמות על רקע שעון מחוגים שנע קדימה, כמטפורה מדוייקת למודרנה, ומשם לסצינת הפתיחה שהיא צילום של עדר כבשים המובל לשחיטה שהופך להיות בהשלבה (דיזולב) לנחיל פועלים ההולכים לעמל יומם במפעל. המפעל כולו מושתת על העקרונות הקפיטליסטים של יעילות, הגברת הפריון, מקסום רווחים על חשבון רווחתו של הפועל ותוך שימוש בשיטות בלתי אנושיות בעליל המובילות בין השאר לעויינות וניכור בין הפועלים למעסיק ובינם לבין עצמם.

מימד הזמן והעיסוק האובססיבי של מנהל המפעל בקיצור הזמן הנדרש לפועלים לבצע את עבודתם הם מרכזיים לכל הסיפור ומובילים אותנו לעיסוק המתמשך של צ'פלין באוכל בסרט זה. סצינת האוכל הראשונה מתרחשת כאשר צ'פלין שופך את כל מנת המרק שלו משום שידיו, הרועדות מהברגת ברגים מתמשכת על הסרט הנע, לא מצליחות להחזיק צלחת מבלי לשפוך את תוכנה.

לאחר שכשל לאכול הוא נקרא למנהל כדי לשמש כשפן נסיונות למכונה שתכליתה האבסת פועלים בצורה אוטומטית כשיטה לקיצור זמן הארוחה והגברת היעילות. אל תעצור לארוחת צהרים האכל את הפועלים אוטומטית תוך כדי עבודתם וכך תקדים את המתחרה שלך אומרת ססמת המכירות. צמצם את שעת הצהרים, הגבר את היעילות והקטן את התקורות שלך.

המכונה אמורה להאכיל את צ'פלין מרק, תירס, מנה עיקרית ואפילו מנה אחרונה. אלא שכפי שניתן לצפות הדברים משתבשים. מוט התירס המוגש לפיו של הפועל מתחיל לצאת משליטה וכמעט מוציא במהירות הסיבובים את שיניו של צ'פלין הלכוד בתוך המכונה ואינו יכול לברוח. לאחר מכן מוגש המרק אך עד מהרה נשפך על פניו וחולצתו. בנסיונו לתקן את המכונה הטכנאי מניח את הברגים בתוך צלחתו של צ'פלין וכך מגישה לו המכונה ברגים במקום בשר. המנה האחרונה היא עוגה המוטחת בפרצופו של צ'פלין ומייד אחריה מתקן שאמור לנקות את פניו מהפירורים בעדינות אך במקום זאת חובט בו נמרצות בלי שמישהו יצליח לעצור את המהלך. לכל אורך ההדגמה של מכונת האוכל היעילה והסבל שעובר הפועל איש מהנוכחים לא באמת מוטרד מאיכות האוכל המוגש לו ובוודאי לא מהאלימות המופעלת כלפיו ומקלפת אותו מכל כבוד עצמי. ההחלטה שלא להכניס את ההמצאה למפעל אינה קשורה לאיכות האוכל, הנאתו של הפועל שאפילו לא נשאל לדעתו על האוכל המוצע לו בכוח, אלא בהחלטתו של התעשיין שהמכונה אינה טובה משום שהיא לא פרקטית דיה.

סצינה נוספת הקשורה במזון מתרחשת בין צ'פלין למנהל המשמרת שלו שנתקע בתוך אחת המכונות על הסרט הנע ורק ראשו מבצבץ החוצה. בהנף של גאוניות צ'פלין מוצא פתרון להאכלתו בזמן ההפסקה ודוחף משפך בגרונו ומשקה אותו קפה, לאחר מכן הוא מנסה בפחות הצלחה להאביסו גם בעוף ועוגה. באמצעות הטיפול באוכל מצליח צ'פלין להציג היטב את האומללות, הניכור והזרות שהקפיטליזם מייצר. הסצינה היחידה שבה אוכל מייצר שמחה וקרבה אנושית מתרחשת כאשר הנערה – אותה משחקת בת זוגו באותן שנים פולט גודארד – שעימה מפתח צ'פלין בדמות הנווד הנצחית שלו סיפור עדין ומהוסס של התאהבות ויצירת קשר אמיתי אנושי, מצליחה לגנוב אשכול בננות ולאכול אותן בהנאה תוך שהיא גם מחלקת אותן לאחיותיה ולצ'פלין עצמו.

ובדיוק כפי שמראה צ'פלין בסרטו זה, שהיה הסרט האלם האחרון שעשה, המודרנה והתפיסה הקפיטליסטית הובילו לשינויים מפליגים בתפיסת העבודה והזמן שלנו.  עם השינוי ביחס למושג העבודה חברות החלו לתייג עבודות שונות ולתת להם שכר דיפרנציאלי בהתאם לחשיבות החברתית המיוחסת להן. וכך נמצא שבחברה המודרנית חלה ירידה משמעותית בחשיבות שאנו מעניקים לעבודות הקשורות ביצירת מזון. בחברות מסורתיות טרום תעשייתיות כל עבודה הקשורה במזון זכתה ליוקרה חברתית רבה שכן הקשר בין המשך החיים להצלחה במציאת הציד או גידול הירקות היה מובן ויום יומי.

כך למשל, אצל הנואר בסודן חלוקת הזמן היתה קשורה לגידול הבקר שעליו היתה מחייתם ואוונס-פריצארד, האנתרופולוג שחקר אותם כינה זאת, שעון הבקר (Cattle Clock). בתפיסה הקפיטליסטית השעון מגדיר את הזמן במדוייק ומתורגם לתגמול כספי על פי הערך שהחברה מייחסת לעבודה.

הקשר ההדוק בין קפיטליזם לזמן מתאשר במשפט המפורסם זמן הוא כסף.  ואכן כמו ביחס לכסף אנו מבזבזים אותו, מנצלים אותו, חסכניים איתו כאילו שהיה מצרך מוחשי ומדיד. בעקבות שינוי היחס לעבודה והמירוץ המודרני ליעילות הזמן הפך למשאב יקר והשתנה דרמטית גם הקשר בין בני אדם למזון בכל הקשור לזמן. מרבית האנשים קונים את מזונם שכן יש להם פחות ופחות זמן לבשל וחמור מכך לאכול אותו בנחת כחלק מהחיים החברתיים המלאים שלהם.

הזמן הוא משאב מתכלה ומשאב שנמצא בצמצום בחברה המודרנית ומעלה סימני שאלה רבים ביחס לאוכל: מתי לקנות, היכן לקנות, מתי להכין ומתי לאכול את האוכל? קשרי מזון-זמן חדשים אלה שינו את האופן שבו מזון נאכל מאז המאה השמונה עשרה ולזמן הנוכחי והתוצאה על פי רוב היא מזון מהיר, נוח, זול ועתיר אנרגיה. זהו הבסיס לדיאטה האופיינית לפועלים ברחבי העולם המסופקת על ידי תעשיית מזון ארוז המשווק ברשתות מזון. משטר מזון שנוצר בשל השינוי בתפיסת העבודה-הזמן הפך להיות הנורמה למרבית האנשים העובדים בעולם ובווודאי ובוודאי בחברות מתועשות הקרויות מפותחות.

תחת הקפיטליזם המרחק בין מקום העבודה למקום המגורים התארך על פי רוב ולעניין זה השלכות רבות על כמות הזמן שיש לעובדים להנות מהאוכל הן ברמה הקולינרית וביולוגית והן אוכל כמרחב חברתי מענג ומקום של מפגש. הביטוי המובהק ביותר לכך הוא בהופעת המזון הקרוי מהיר. במקום מזון ביתי מושקע הצורך זמן להכינו קיבלנו מזון שהוא אחיד תרבותית, על פי רוב נטול ערכים תזונתיים משמעותיים, שכל תפקידו לספק אנרגיה זמינה בזמן הקצר ביותר כדי לחזור ולהיות יעיל ויצרני ולעמוד בדרישות ההולכות וגוברות עלינו במרחבי העבודה השונים.

צ'פלין מציג בסרטו תפיסה אלטרנטיבית למהלכים אלה שבסופו של יום נתרגמה להקמתה של תנועת סלוא פוד העולמי. תנועה זו שהוקמה על ידי קרלו פטריני באיטליה לאחר שנבעת מריח הטיגון של מזון מהיר ליד המדרגות הספרדיות ברומה. תנועת סלוא פוד שהקים אינה רק לעומתית למזון המהיר אלא מאפשרת גיבוש התנגדות לכל התהליך הגלובלי-קפיטליסטי שעיצב מחדש יחסי מרחב-זמן בלתי שיוויוניים קיצונית בחברות פוסט-מסורתיות.

כך מופיע רעיון זה במניפסט של התנועה שחובר על ידו ב1989: אנו משועבדים על ידי המהירות ונכנענו לאותו נגיף קטלני: חיים מהירים אשר מנועים מאיתנו הנאה ופולשים למרחב הפרטי הביתי שלנו ומכריחים אותנו לאכול מזון מהיר.

התשובה של פטריני כמו זו שצ'פלין הציע לנו כבר ב1936 היא להאט, לחזור להבין כיצד אנו נתרמים מאכילה ליד שולחן יחד עם משפחה וחברים. התשובה היחידה למהלך של החיים המהירים והמזון המהיר שהפכו התרבות הנוהגת הגלובלית וההגנה הכי טובה למול המהירות של המודרניות היא ליד השולחן על ידי גילויים מחדש טעמים. יחד עם מתכונים של המטבח המקומי והקצאת זמן מספק להנות מכך ויתרה מזו לאכול באופן שיחזיק את גופנו פיסית ונפשית.