"> אלביס פרסלי, אכילה רגשית ואנתרופולוגיה של השפע – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

אלביס פרסלי, אכילה רגשית ואנתרופולוגיה של השפע

לציון יום הולדתו 85 של אלביס פרסלי הוקדשה התוכנית 'שלושה שיודעים' בכאן לאלביס פרסלי (8.1.2020). נמרוד לוז, פרופסור לאנתרופולוגיה במכללה האקדמית כנרת, עסק בפינתו השבועית, להפרעות האכילה מהן סבל מלך הרוקנרול ותוהה למה אכלה אגדת רוק אמריקאית כ15000 קלוריות ביום?

"ב16.8.1977 נדם ליבו של אלביס פרסלי והוא בן 42 בלבד. מלך הרוקנ'רול היה, כפי שמסתבר מהתפריט היומי הבלתי שפוי שלו, ראוי גם ראוי לכינוי: מלך הפחמימות והקלוריות. אלביס גדל על מזון האופייני למיסיסיפי שם נולד ולדרומה של ארצות הברית שגם כך רווי בשומנים פחמימות ומלח אבל שום דבר לא יכול להכין את גופו לאתגרים הקלוריים שייצר לעצמו. מן הסתם התמכרותו לסמי מרשם שונים שרופאיו סיפקו לו באדיקות לא הוסיפו בריאות ונחת אבל החורבן המלא של הגוף הגיע לו מהדיאטה המטורפת שפיתח עם השנים. לארוחת הבוקר נהג לאכול לחמניות דרומיות מטוגנות בשמן עמוק הקרויות ביסקיט, נקניקיות, ביקון מטוגן ולזה היה מוסיף ארבע ביצים מקושקשות עם הרבה חמאה. אבל לעיתים זה לא הספיק והוא הכניס את הכל לתוך פרוסות לחם ואכל את זה ככריך. לעיתים היה מגוון ומכניס את כל החומרים האלה למיקסר ויוצר מהם מילקשייק שהכיל חמש חתיכות ביקון עם הרבה שומן, שתי בננות, שלושה כדורי גלידה, ויסקי וחמאת בוטנים. הוא היה נוהג להציע את הזוועה הזו לאורחים שלו שמן הסתם התקשו לסרב למלך. כחטיף בן הארוחות אהב מאוד כדורי בשר מטוגנים מלופפים בביקון. במהלך היום אהב מאוד לאכול כריכי ענק כדוגמת הסאבווי הקרויים כיכרות זהב הטיפשים (Fools’ Gold Loaf). מדובר ביצירה קולינרית משובחת במסגרתה לוקחים כיכר לחם מוציאים את תוכה ומכניסים קופסת חמאת בוטנים וקופסת ריבה ומרפדים בשכבות של בייקון. לעיתים היה לוקח נקניק בולוניה וצולה אותו על הגריל ומטביע אותו ברוטב ברבקיו. באחד מהסרטים התיעודיים הרבים שנעשו לאחר מותו מתארת מרי ג'נקינס לנגסטון הטבחית שעבדה עימו שנים רבות שהמנה הראשונה שביקש שתכין לו לארוחת הבוקר היתה כריך של חמאת בוטנים, פרוסות בננה, שאותו ביקש לטגן במחבת עם הרבה חמאה. היא מספרת שהיה נוהג לאכול כמה וכמה מהם לעיתים גם חמישה עשר כאלה ביום. הרשימה עוד ארוכה ובה מרכיבים נוספים מהמטבח לתוכו גדל ובהם חביתה ספרדית המורכבת מביצים ותפוחי אדמה, נקניקיות עם הרבה כרוב חמוץ, מלפפונים חמוצים מטוגנים, קציצי בשר רווי רוטב ועוד. המנות האחרונות האהובות עליו היו אלה שאמו היתה נוהגת להכין עבורו ובהם עוגת קוקוס עשירה ופאי לימון. וכמובן שתוספת קלורית נכבדת הגיעה מהמשקאות הממותקים שבהם היה ממלא את המקרר ושותה במהלך היום. המאכל האחרון שאלביס ביקש שיכינו לו היה המבורגר גבינה מחוזק כמובן בהרבה חמאה. חישוב קלורי של הכמויות האלה מעלה שלעיתים אכל כ15000 קלוריות ביום!!

אני מעריך שחלקנו מרגיש לא טוב רק מלשמוע על התפריט הזה ומתפלא שהצליח להגיע לגיל המופלג אליו הגיע... אבל ראוי לשאול בנקודה זו מה באמת הסיפור כאן? כיצד האיש שהיה לו הכל ויכול היה לחיות חיים בריאים מוקפדים ובוודאי איכותיים יותר קולינרית, בחר פעם אחר פעם במזון באיכות נמוכה ויתרה מכך בכמויות בלתי נתפסות. אלביס טען בשנותיו האחרונות שהדבר היחידי שמסב לו הנאה הוא אכן האוכל. אכילה לשם סיפוק צרכים רגשיים מוכרת כאכילה מנחמת. בשנותיו האחרונות אלביס נהג לומר שהדבר היחידי המסב לו הנאה בחיים הוא אוכל. כך היה נוהג, למשל, לטוס במיוחד למסעדות אהובות עליו כדי לקבל את המזון הדרומי אליו היה רגיל.

קיימות תיאוריות רבות המנסות להסביר את הבחירות שאנו עושים גם כשאנו יודעים שהן אינן טובות לגופנו ובין השאר ברור שלטעם יש משקל מרכזי - זה פשוט טעים לנו. אלביס פרסלי גדל בבית עני אך נהג לספר שאמו היתה טבחית מצויינת ונהג לדבר בחיבה רבה על המנות המיוחדות שהיתה מכינה. ולכולנו יש חולשה למזונות שאכלנו בילדותינו ללא קשר לכמה בריאים הם היו. ברור שבתקופות קשות יותר ניתן להבין את המשיכה שהיה לאוכל מנחם מסוג זה על אלביס.

אך אלביס אינו לבד. כארבעים אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת של ארצות הברית מדווחת כיום על אכילה של מזון לא בריא כתוצאה מלחצים שונים או תחושות רעות על בסיס שבועי לפחות. התנהגות מסוג זה משמשת כהסחה לבעיות וכדרך לעמעם תחושות קשות של עצבות או דכאון. אכילה רגשית נובעת בין השאר מחוסר היכולת לווסת רגשות. אך יש כמובן מרכיבים אחרים הקשורים בנורמות חברתיות, סביבה, זכרון, גנטיקה וכמובן מנעד רחב של בעיות רגשיות. אך דומה שאלביס היה אחד החלוצים לתופעה שכיום קיבלה גם תוקף רשמי ונכנסה לספר הדיאגנוסטיקה הרפואית האמריקאית (DSM) ב2013 וקרויה הפרעת אכילה התקפית (Binge Eating Disorder). מדובר באחת מכמה הפרעות אכילה מאובחנות שכיום גם מטופלות בקליניקות להפרעות אכילה ומאופיינת באפיזודות של התקפות אכילה בזמן קצר, אכילה מהירה מאוד עד תחושת מלאות לא נוחה. איני יודע אם אלביס הרגיש תחושות של אשמה המאפיינות כיום את ההפרעה הזו אך גם אם לא, ברור שכמויות אלה הכבידו מאוד על תפקודו היום יומי.

אך נשאלת השאלה מדוע אחוזים הולכים וניכרים של המין האנושי מפתחים בעיות הקשורות באחת הפעולות הטבעיות, היומיומיות ומייצרות הנאה כמו אכילה? התשובה לכך קשורה באנתרופולוגיה של העכשווי, האופן שבו תרבות השפע הנוכחית והכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית מתרגמת על בסיס יומי למתקפה שאנו עוברים ברשתות המזון ובמרחבי אוכל אחרים, מקשים עלינו לקבל החלטות מושכלות ביחס לאוכל שלנו. מעבר לאי ההבנה של רבים מאיתנו ביחס למה נכנס לגופנו, טוען מייקל פולאן, מגדולי חוקרי המזון בתקופתנו, שאנו נמצאים בעידן השפע. והשפע הזה מייצר לנו דילמות רבות ומאפשר לנו לקבל החלטות שגויות על בסיס יומיומי – הזמינות של מוצרי מזון רווי סוכר, מלח, שומן, וקלוריות מקשים מאוד על מה שהיה אמור להיות מרחב של עונג, סיפוק צרכים בסיסיים ומקור לבריאות גופנית ונפשית. אלביס הוא דוגמה קיצונית לפיכך של הבעייתיות של נופי המזון הנוכחיים והאופן שבו הם מתרגמים ברמת הפרט לשפע של מחלות חדשות ופתולוגיות מאכילה כפיתית, לבולימיה, אנורקסיה ומה שכנראה אפיין את התנהלותו של אלביס פרסלי, בינג' בלתי נשלט של אכילה".