אומנם מדור "עבודת שדה" של בחברת האדם מתקרב לסיומו – אבל האם הקשר עם של חוקרים עם שדה המחקר נפסק? בכתבות השונות במדור עקבנו אחרי שלבי האתנוגרפיה דרך סיפורים של אנתרופולוגים, החל מהכניסה לשדה, התצפיות, הטעויות, היציאה ממנו והכתיבה עליו. כעת, בכתבה האחרונה שנפרסם במדור, אנחנו שואלים על רטרוספקטיבה למול השדה. שאלנו חוקרות וחוקרים מה
דגנית הרטמן, בעלת תואר שני באנתרפולוגיה עם התמחות בתרבות דיגיטלית, כותבת לבחברת האדם על תמונות משפחתיות (בעיקר דיגיטליות) כמרחב זיכרון רגשי וגופני, המדגים כיצד דימויים מצולמים אינם רק תיעוד של עבר אלא גם כלי לעיבוד חוויות, לעיצוב זהות משפחתית ולריפוי אישי מול טראומות וזיכרונות: פתח דבר: "אני רואה, משמע אני קיימת": תמונות משפחתיות כזיכרון רגשי
השבוע באנתרופולוגיה לשבת, ד"ר אנה פרשיצקי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי) כותבת על השינוי שחל ביחס למאכלים של העולים מברית המועצות לשעבר בישראל, ועל האופן שבו אוכל הפך לביטוי של גאווה אתנית, נוסטלגיה והיברידיות בקרב העולים. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Food, Culture & Society, פרשיצקי מנתחת את תהליכי השינוי שעברו מאכלי העולים