"> ברכות חמות לאלון מטריקין-גולד, זוכה פרס גלקמן לתזה המצטיינת לשנת 2023! – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

ברכות חמות לאלון מטריקין-גולד, זוכה פרס גלקמן לתזה המצטיינת לשנת 2023!

עבודתו של אלון מטריקין-גולד ״להטוטנות ביורוקרטית או רפואה אקטיביסטית? חיסוני קורונה לחסרי מעמד אזרחי בחיפה״, עוסקת בניסיון של מרפאת "ואהבת" (ארגון בריאות ללא מטרות רווח) להנגיש את חיסוני הקורונה לאוכלוסיית חסרי מעמד אזרחי בישראל. העבודה נכתבה בהנחייתה של פרופ׳ ציפי עברי בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. הפרס יוענק במסגרת כנס האגודה האנתרופולוגית הישראלית שיתקיים ב-12 ביוני 2023 במרכז האקדמי פרס ברחובות. 

הנה חלק מנימוקי השופטים להענקת הפרס לעבודתו של אלון:
״באמצעות עבודת שדה אתנוגראפית אינטנסיבית, עשירה ומעמיקה, אלון הצליח לגעת בנושאים רגישים ביותר ובראשם היחסים המורכבים והטעונים בין גורמים שונים בתוך מערכת הבריאות ובינם לבין אלו הנטולים הון חברתי-חסרי מעמד אזרחי. אלון מראה כיצד ההתנהלות הפרדוקסלית של משרד הבריאות פוגעת לא רק בחסרי המעמד עצמם, אלא גם באינטרסים של משרד הבריאות, צוותי הרפואה ובעלי המעמד במדינה. 

עבודה זו מדגימה את החשיבות שבמחקר אתנוגרפי בניסיון להבין את ההשפעות של מדיניות ומנגנונים ביורוקרטיים על חייהם של א/נשים בכלל, וחסרי מעמד אזרחי בפרט .במיוחד ראויות לציון התובנות התיאורטיות שלו בדבר וירטואוזיות ביורוקרטית של צוותי רפואה ככלי אקטיביסטי לצמצום אלימות מבנית. תובנות שיש להם גם השלכות ישומיות משמעותיות״.

העבודה מציגה סיפור על בירוקרטיה, רפואה אקטיביסטית והמפגש ביניהן. זהו סיפור על אנשים נטולי הון חברתי – חסרי מעמד אזרחי, שמנסים להשיג ברגע קריטי את מה שניתן בחינם לכל שאר הא/נשים סביבם, ועל קומץ א/נשים – מתנדבי מרפאת "ואהבת" שמנסים לעזור להם לעשות זאת. זהו סיפור על האופן שבו כלכלה מוסרית באה לידי ביטוי מתוך מבוך של מבנים, תרופות, מסמכים, נהלים ומערכות מחשוב, שרק במאמץ רב אפשר להבחין בא/נשים המכוננים אותו, שלעתים כלל לא מודעים להשפעות של מה שעשו בשטח.

כך למשל אחד המרואיינים בתזה מציג את הלחץ והמתח לפעול למען טיפול שוויוני בתוך מצב חירום עם משאבים מוגבלים:

"כשאני מגיע יש ברדק שלם. אני נכנס אל תוך החדר של המרכז הרב תחומי (היה גשם וכולם נכנסו אל תוך החדר), ויש עשרות אנשים שמצטופפים מסביב לשולחן של ר'. משרד הבריאות הוסיף טופס חדש שצריך למלא ביחד עם המטופלים, והיא ממלאת אותו בשביל רוב המטופלים שלא יודעים עברית. אחד אחד ניגשים אליה עם תעודה מזהה, ועבור רבים היא שולפת כרטיס מרפאה… יש יותר מדי אנשים בחדר ואני מבקש מכולם לצאת החוצה. אני צועק על אנשים לצאת, וצריך לחזור על זה כמה פעמים כדי שיתחילו לשתף פעולה. בסוף יש פחות אנשים בחדר, אבל כל הזמן נכנסים חדשים… צועקים עליי, נדחפים, נדחסים. אני צועק לכולם לרדת למטה. להתרחק…"

מטריקין-גולד לוקח אותנו חזרה ל-2021, אז הקורונה התפשטה בגלים חוזרים ונשנים, כולנו לבשנו מסכות, לא טסנו, וחיינו מסגר לסגר. החדשות על החיסונים פגשו את צוות מרפאת "ואהבת" בחיפה בערבוב של הקלה והתרגשות, אך גם הציפו שאלה משמעותית: המרפאה נותנת שירותים רפואיים לחסרי מעמד אזרחי, שאין להם ביטוח רפואי מקופות החולים: האם הם/ן גם יהיו זכאים לקבל את החיסון? כפי שהצוות יגלה, התשובה הייתה קודם כל לא, ולאחר מכן מעט, באופן מוגבל ולא מסודר.

עבודתו עוקבת אחר המאמצים של צוות המרפאה להנגיש את החיסונים לחסרי המעמד בצפון הארץ. ואולם, מקרה זה הינו רק דוגמא למאמץ השגרתי של צוות המרפאה להנגיש שירותי רפואה מצילי חיים לחסרי מעמד. הצוות מוצא עצמו במאבקים תדירים עם הממסד הרפואי – אל מול בתי החולים בחיפה ובתל-אביב, ואל מול משרד הבריאות – בניסיון "להבטיח עבור המטופלים של המרפאה טיפול שלא נופל באיכותו מזה של קופת חולים רגילה" (י', רופא מתנדב ואחד ממייסדי המרפאה). 

את הטקטיקות והאסטרטגיות שהצוות מפגין במאבקים אלו ניתן לראות במבצע החיסונים כמו בזכוכית מגדלת. ההתנגדויות השונות של משרד הבריאות להתחיל את המבצע, והקשיים שבאי כוחו הערימו במהלכו, גם הם משקפים התנהלות שגרתית של המדינה בכל הנוגע לחסרי מעמד, וכמות המשאבים, או היעדרם, שהיא מעוניינת להקצות לבריאות ולרווחה שלהם/ן. לאור זאת, התזה עוקבת אחרי התנגשות מבנית בין קבוצת אזרחים אקטביסטיים ונציגי כוחה של מדינה.

המציאות שמתועדת בעבודת שדה זו נעה בין ייאוש ותקווה. ייאוש מהמאבק הבלתי-פוסק של הצוות להוצאה לפועל של חיסון חסרי המעמד, ותקווה מתוך כך שלזמן קצר, עבור קרוב לאלף א/נשים, המאמץ הצליח. המאבק של הצוות ייחודי בכך שמדובר הן בפעולה אקטיביסטית חברתית, והן בפעולה רפואית מצילת חיים. התזה בוחנת את סוג ההון הייחודי שהיה נגיש לצוות, שאיפשר לו להסיט את הקצאת המשאבים הרגילה של המדינה, לטובת מי שבשגרה מוגדרים אצל פקידיה ככאלו שנתונים מחוץ לגבולות האחריות שלה. בעבודתו, אלון מנסה לשפוך אור על האירועים עצמם, כעדות למאמץ אקטיביסטי לשינוי חברתי באמצעים רפואיים; תוך נתינת הדעת על השאלה: כיצד ביורוקרטיה מעצבת את האופנים שבהם א/נשים מקבלים שירותים רפואים מצילי חיים? וכיצד צוותים רפואיים עושים בה שימוש יצירתי בכדי להנגיש שירותים אלו?

התזה של אלון זכתה השנה בפרס גלקמן ל"תזת השנה" במסלול המאסטר, ואתם מוזמנים לבוא לשמוע עליה עוד בכנס השנתי של האיגוד האנתרופולוגי שיתקיים במרכז האקדמי פרס ב12-13.6.23