"> שי דרומי ולירון שני על לאומיות וסביבה במאבק בין הכתומים לירוקים – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

שי דרומי ולירון שני על לאומיות וסביבה במאבק בין הכתומים לירוקים

פורסם לראשונה ב-5.4.2019

מאמר חדש של שי דרומי, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה בהרווארד, ולירון שני, פוסט דוקטורנט באוניברסיטה העברית ו-MIT (ומאנשי בחברת האדם), פורסם בכתב העת Rural Sociology. המאמר Love of Land: Nature Protection, Nationalism, and the Struggle over the Establishment of New Communities in Israel בוחן את ההשפעה ההדדית בין לאומיות וסביבתנות ואת האופנים שבהן תנועות שונות תופסות מהו הטבע ומהי הדרך הטובה לשמר אותו. דרומי ושני התרכזו במאבק על הקמת יישוב חדש במזרח לכיש, ובעיקר בשתי תנועות שהובילו אותו – מפוני גוש קטיף שדחפו להקמתו, אל מול אנשי ארגוני הסביבה אשר התנגדו. 

לאחר ההתנתקות מגוש קטיף בשנת 2005 מפונים רבים רצו להקים התיישבויות חדשות בתוך תחומי הקו הירוק. בתגובה, גורמי מדינה הניעו מחדש תוכניות התיישבות באזור מזרח לכיש, בין קריית גת לקו הירוק – אזור רחב שבו היו שטחים פתוחים ומיעוט יישובים. ארגוני הסביבה התנגדו לכל הישובים אשר תוכננו באזור, בגלל הפגיעה, לטענתם, ברצף השטחים הפתוחים ובמגוון המינים באזור, אך הם התנגדו בעיקר להקמת ישוב ספציפי, מרשם (כיום נטע), אשר לטענתם תוכנן להיבנות בלב השטח הפתוח. המאבק על מזרח לכיש בכלל, ונגד מרשם בפרט, התרחש בשנים 2006-2009, והפך לאחד המאבקים הסביבתיים הבולטים בישראל בתקופה זו, אשר הוצג בתקשורת כמאבק של "הירוקים״ (אנשי ארגוני הסביבה) נגד ״הכתומים״ (מפוני גוש קטיף – שכן הצבע הכתום היה צבע המאבק בהתנתקות). ב-2009 בית המשפט העליון הכריע בעד הקמת הישוב.

בעזרת עבודת שדה אתנוגרפית שערך שני בזמן המאבק באזורי המפגש בין שתי הקבוצות – ועדות התכנון, בית המשפט וסיורים באזור הישוב המיועד – ובתוספת של ניתוח פרוטוקולים, מכתבים ומדיה דיגיטלית, פורסים דרומי ושני את העמדות של שתי הקבוצות כלפי הטבע והדרך לשמר אותו.

כך לדוגמא, פעילים בשתי התנועות טענו כי ההגנה על הסביבה היא ערך ישראלי-ציוני, אך הם לא הסכימו על מהי בעצם "הסביבה" ומה הם אותם "ערכים ציוניים". פעילי התנועה הירוקה ראו בסביבה משאב מצומצם בישראל, והסיקו מכך שעל הציונות העכשווית להגן על השטחים הפתוחים למען הדורות הבאים. המפונים, לעומת זאת, ראו בטבע (או ב״אדמה״, שהיה אחד הביטויים שבלט בקרב המפונים) משאב שיש לפתח באמצעות התערבות פעילה – טיולים, נטיעות והתיישבות, שהם אבני הבניין של הציונות, לתפיסתם. בצורה זו, לתפיסתם, תיצור החברה הישראלית קשר עמוק יותר לארץ, באופן שישאיר את האדמה והטבע בידיים יהודיות-ישראליות. כך, פעילים משתי התנועות טענו כי הם הציונים האמיתיים מצד אחד, ומגיניה האמיתיים של הסביבה מצד שני.

מעבר לכך, אופני הפעולה שבהן בחרה כל תנועה לממש את תפיסתה נבדלו זה מזה באופן משמעותי, ותאמו לדרך שבה כל תנועה רואה את הטבע. הפעילים "הירוקים" התמקדו, למשל, באיסוף עדויות מדעיות באמצעות סקרי שדה וניתוחים אקולוגיים, וראו בהם לא רק כלים להשגת מטרות, אלא ביטויים משמעותיים למחויבותם לסביבה. לעומת זאת, הפעילים "הכתומים"- המתיישבים – ראו את הטיולים כדרך ליצור מערכת יחסים עמוקה עם הטבע – "דרך הרגליים", כפי שטען אחד מהם. המתיישבים תמכו גם בנטיעת עצים ובבניית ישובים באזור, מתוך אמונה שנוכחות פיזית והתערבות טבעית ישראלית-יהודית הן דרכים להגן על הסביבה. המתיישבים הנגידו את זיקתם לקרקע אל מול הפלסטינים והבדווים, שאותם הם הציגו כפוגעים בטבע בדרכים רבות. המתיישבים טענו שניתן לשמר את כל המשימה הלאומית של תפיסת אדמות הלאום רק על ידי הקמת ישובים חדשים ושהייה פיזית קרוב לטבע.

בתוך כך, כל תנועה הציגה את עצמה כא-פוליטית ואף האשימה את התנועה השנייה בהסתרת המניעים הפוליטיים האמיתיים שלה. כך למשל, דחו אנשי ארגוני הסביבה את טענותיהם של המתיישבים שהם באמת מאמינים בשימור הטבע, וטענו שזהו טיעון רטורי כדי להצדיק בניית ישובים נוספים. מול זאת, טענו פעילי המתיישבים כי התנועה הסביבתנית מונעת על ידי אג'נדה שמאלנית ומטרתה למנוע בניית ישובים בכל מחיר.

המאמר מסתמך על עבודתם התיאורטית של נינה אלייסוף ופול ליכטרמן ((Eliasoph and (Lichterman העוסקת ביצירת דפוסי פעולה וחשיבה בקרב תנועות חברתיות, ועל הסוציולוגיה של ההערכה, דרך עבודותיהם של לוק בולטנסקי (Boltanski), מישל למונט (Lamont) ואחרים. תוך שימוש בכלים אלו, דרומי ושני מראים שלמרות שהתנועות הסביבתיות שואפות לעיתים קרובות לאוניברסליות, גם תנועות מקומיות משלבות בין אוניברסליזם ולאומיות בדרכים המייצרות פרשנויות מרובות (ואף סותרות) לגבי הדרך המתאימה לטיפול בטבע. מעבר לעיסוק בשימור הטבע, המאמר תורם לחקר התנועות החברתיות בכך שהוא מצביע על תפקידה המרכזי של הפרשנות התרבותית בקביעת מטרות ויצירת אסטרטגיות עבור קבוצות אקטיביסטיות.

עוד על שי דרומי

עוד על לירון שני

הגהה: סמדר רבן