אנתרופולוגיה וחברה בישראל: לקראת היזון הדדי בין ידע לבין מעשה
חן ברם והרווי גולדברג במאמר הפתיחה לגיליון מיוחד של מגמות: ידע אנתרופולוגי בחברה הישראלית: רלוונטיות, שימוש ופוטנציאל המרכז מאמרים שונים העוסקים בצורות ובאפשרויות של שימוש ויישום של ידע אנתרופולוגי ובייצורו של ידע אנתרופולוגי רלוונטי. מאמר הפתיחה, אנתרופולוגיה וחברה בישראל: לקראת היזון הדדי בין ידע לבין מעשה, שכתבו העורכים חן ברם, מרצה בכיר במכללה האקדמית הדסה, והרווי גולדברג, פרופ' אמריטוס לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. המאמרים המכונסים בגיליון מבוססים על פעילותה (בשנים 2012-2010) של קבוצת מחקר שישבה במכון ון ליר וכללה אנתרופולוגים לצד חוקרים ובעלי מקצוע מתחומים אחרים, סביב הרעיון של משמעות הידע האנתרופולוגי ובהובלתם של ברם וגולדברג.
במאמר הפתיחה פורסים ברם וגולדברג את הסוגיה המרכזית איתה מנסה להתמודד הגיליון: האפשרות שלתובנות אנתרופולוגיות, לידע אנתרופולוגי ולמחקרים אנתרופולוגיים, תהיה תרומה לחברה הישראלית בתחומים מעשיים לצד האקדמיים. אין הכוונה, לטענתם, להציג מעין רשימת מלאי של תחומים שאנתרופולוגים פעילים בהם וגם לא לדון בשימושים אינסטרומנטליים בידע אנתרופולוגי, אלא להדגים צורות ואפשרויות של שימוש בידע אנתרופולוגי בתוך דיון בדילמות הקשורות בכך. במילותיהם של ברם וגולדברג, "כיצד ידע ותובנות המבוססות על מחקר ועל תאוריה אנתרופולוגית, יכולים לתרום גם להבנה וגם לעיצוב של המרחב הציבורי — החברתי, התרבותי והפיזי — וכיצד מעורבוּת בשדה של אנתרופולוגים יכולה לתרום לייצור ידע ותובנות על החברה".
ברם וגולדברג מראים כיצד סוגיית הרלוונטיוּת של האנתרופולוגיה עומדת במרכז השיח הפנימי של התחום כבר כמה עשורים. מטרת הגיליון מבחינתם היא להצביע על הפוטנציאל של ידע אנתרופולוגי ולבחון את השימוש בו בהקשר של החברה הישראלית, שלאנתרופולוגיה יש בה מקום שולי יחסית. המאמרים המרוכזים בגיליון מציגים את ההתמודדות, ואת התרומה, של אנתרופולוגים שונים ושל גישה אנתרופולוגית לעשייה חברתית, לתחומים מעשיים – מעיצוב המוצר ועד דילמות אקולוגיות וסביבתיות – ולבחינה מחודשת של סוגיות חברתיות וציבוריות. אך חשוב להם להדגיש, "ההתרכזות בממשק בין אנתרופולוגיה לבין עולמות מעשה שונים, והפנייה לבחינה של פעילות אנתרופולוגית "מחוץ לאקדמיה", אין פירושן בהכרח התרחקות מדיונים תיאורטיים ועיוניים המעסיקים את התחום".
ברם וגולדברג טוענים ש"ידע אנתרופולוגי עיוני יכול להיווצר דווקא בהקשר של מעשה, ובה בעת ידע אקדמי יכול להיות בעל רלוונטיות מעשית", טענה היוצאת כנגד התפיסה הרווחת כיום באקדמיה הישראלית בפרט ובחברה הישראלית בכלל. כך, אף שרוב המאמץ של האנתרופולוגים המעטים באקדמיה מופנה לרוב לזירות אקדמיות מובהקות, ואנתרופולוגים הם כיום חלק מהממסד האקדמי (אם כי עדין יחסית שוליים בו), בכל הקשור לשאלות מעשיות האנתרופולוגים עדיין נתפסים, במקרה הטוב, כמתווכים אינסטרומנטליים בהקשרים של עבודה עם מהגרים ועם קבוצות מיעוט, כמומחים לתרבויות הנתפסות כ"אקזוטיות", ולרוב אינם לוקחים חלק פעיל בדיון הציבורי או במעגלי ההחלטות.
לכן, טוענים ברם וגולדברג, עולה הצורך לחדד את חשיבותה של האנתרופולוגיה בהתבוננות בתהליכים חברתיים ולהבליט את תרומתה האפשרית לקביעת מדיניות ולעבודה עם ארגונים – בייחוד במתח שבין קביעת מדיניות כוללת לבין יישום המדיניות והתאמתה להקשרים מקומיים ומסוימים – ובמקביל, לבחון זירות נוספות שלאנתרופולוגים ולתובנות אנתרופולוגיות יכולה להיות בהן תרומה חברתית מעשית. לאנתרופולוגיה כתחום המשלב חקר ומעשה, טוענים ברם וגולדברג, יש פוטנציאל ייחודי, המתבטא בעיקר במתודה האתנוגרפית, שצמחה באנתרופולוגיה אך מתכתבת עם מאפיינים נוספים של המהלך האנתרופולוגי. מעבר להתבוננות תיאורטית שבבסיסה ריבוי של פרספקטיבות, גישות וצורות פעולה, מראים ברם וגולדברג כיצד האנתרופולוגיה מתמקדת במצבים מוגדרים ובוחנת אותם בכלים המותאמים ככל הניתן להקשר הייחודי-מקומי. כך לטענתם, נוצר דיאלוג בין ה"שדה"- חוויות אנושיות קונקרטיות — לבין שאלות וסוגיות בסיסיות על האדם, על החברה ועל התרבות.
ברם וגולדברג גם טוענים שדיוני הקבוצה בוון ליר ובעיקר אסופת המאמרים בגיליון מראה כי למרות השוליות המובנית של האנתרופולוגיה בישראל מתקיימת זירה שוקקת של פעילות אנתרופולוגית וייצור ידע אנתרופולוגי בהקשרים חברתיים מגוונים וגם על אפשרויות רבות ומגוונות לייצר ידע אנתרופולוגי בעל רלוונטיות וגם על צורות שונות של מעורבות אנתרופולוגית בעשייה חברתית.
הזהויות המגוונות של הכותבים בגיליון מבטאות לפי ברם וגודלברג שלושה צירים שידע אנתרופולוגי בא בהם לידי ביטוי: אנתרופולוגיה אקדמית, אנתרופולוגיה הפועלת במסגרות חוץ־אקדמיות, ובייחוד בארגונים או במסגרות המכוונים למטרות מעשיות, ודיאלוג בין אנתרופולוגיה לבין תחומים אחרים בהיבט של מחקר או עשייה. כך גם חלק מן הכותבים הם חוקרים במובן האקדמי המסורתי, חלקם אנתרופולוגים המעורבים בתחומי עשייה שונים (ורבים מהם משלבים בין מחקר לבין עשייה) וחלקם פועלים בתחומים שונים אבל עם עניין באנתרופולוגיה.
לאחר סקירת המאמרים בגיליון ותרומתם להבנת הידע האנתרופולוגי, ברם וגודלברג מציינים כיצד לידע, לפרספקטיבות ולאופני פעולה המתגבשים בגישה (או 'המוד', כפי שהם קוראים לזה) האנתרופולוגית יש תרומה ייחודית לא רק לשאלות של הבנת האדם ועולמו בכלל והבנת החברה הישראלית בפרט, שהן ייעודה של האנתרופולוגיה האקדמית, אלא גם לעיצוב המרחבים שהאדם פועל בהם — חברתיים, תרבותיים וגם פיזיים. אך לשם כך, ובזה מסיימים ברם וחן את מאמר הפתיחה, יש חשיבות גדולה לערער על הדיכוטומיה המקובלת בעולם האקדמי שבין ידע אקדמי-תיאורטי לבין ידע יישומי. יתרה מזו: ברם וגולדברג קוראים "ליצירת דיאלוג מתמיד והיזון הדדי בין אנתרופולוגיה מחקרית לבין מעורבות אנתרופולוגית מעשית היא חשובה, משום שיש ביכולתה לאפשר חשיבה רעננה וקריאה מחודשת של המציאות, שהן הבסיס לכל התמודדות מעמיקה עם סוגיות חברתיות".
—
הגהה: נילי גרבר