המפגש עם האבוריג'ינים באוסטרליה כבסיס לידע ולתובנות אנתרופולוגיות
מאמר מתוך הגליון המיוחד של מגמות, ידע אנתרופולוגי בחברה הישראלית: רלוונטיות, שימוש ופוטנציאל שערכו חן ברם והרווי גולדברג. ארז כהן מאוניברסיטת בן גוריון ומהאוניברסיטה הפתוחה סוקר במאמר את המחקר האנתרופולוגי על האבוריג'ינים באוסטרליה ואת הביקורת עליו, כמקרה בוחן ליצירת הידע האנתרופולוגי והרלוונטיות שלו כיום.
האם ידע ומחקר אנתרופולוגי עדיין רלוונטיים כיום? מהו הייחוד או התרומה של המחקר והידע האנתרופולוגי למציאות ולסוגיות חברתיות עכשוויות? האם בשל השינויים הפוליטיים, החברתיים, הטכנולוגיים והמקצועיים הרבים שחלו בעולם במאה השנים האחרונות, עבר זמנה של האנתרופולוגיה כדיסציפלינה אקדמית ומקצועית? מה ניתן לעשות כדי להפוך את המחקר והידע האנתרופולוגיים לרלוונטיים יותר למציאות החברתית והמקצועית כיום? שאלות אלו ונוספות עלו במפגשים של קבוצת ידע אנתרופולוגי במכון ון ליר. הפרסום במגמות מציע מספר אפשרויות, דוגמאות והסברים מתוך התוצרים של עבודת קבוצת המחקר.
המאמר שלי בכתב העת מגמות, "המפגש עם האבוריג'ינים באוסטרליה כבסיס לידע ולתובנות אנתרופולוגיות", הוא ניסיון קצר שלי לבדוק את הרלוונטיות של הידע והמחקר האנתרופולוגי באוסטרליה ביחס לאוכלוסיות הילידים. כל מי ששמע שאני הולך ללמוד אנתרופולוגיה באוסטרליה הניח מייד שהמחקר שלי ייערך בקרב האבוריג'ינים האוסטרלים. הנחה הזו מובנת לגמרי לאור הדימוי הפופולרי של האנתרופולוגיה כמדע העוסק בחקר תרבויות שבטיות אקזוטיות ובשל הרומן הארוך של האנתרופולוגיה עם הילידים האוסטרלים. האבוריג'ינים, אולי יותר מכל קבוצה אנושית אחרת, זוהו על ידי אנתרופולוגים, בספרות ובסרטים כאחרים מוחלטים ומרתקים. הם נתפסו "כמאובנים חיים", חברה ילידית שהזכירה לחוקרים ולהרפתקנים שהגיעו אליהם שלב אנושי קדום, קהילות בעלות תרבות ייחודית ושונה, שכאילו קפאו בזמן בשל המרחק הגאוגרפי של אוסטרליה משאר העולם.
חשוב לי להדגיש שלא חקרתי קבוצות ילידים. האבוריג'ינים, למרות החשיבות ההיסטורית והסימבולית של אוכלוסיות אלו, מהווים כיום מיעוט קטן ביותר באוסטרליה. המחקר האתנוגרפי שערכתי באוניברסיטת אדלייד שבדרום אוסטרליה עסק במהגרים ובפליטים לטינו-אמריקאים שהגיעו לעיר זו בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. במחלקה לאנתרופולוגיה שבה למדתי, מחקר המהגרים האורבני שלי נתפס כ"מחקר בבית" לעומת אנתרופולוגים שעבדו בארצות וביבשות אחרות, ובאופן מפתיע מעט עבורי – אף בנפרד מהאנתרופולוגים האוסטרלים שעסקו במחקר בקרב קהילות אבוריג'יניות ביבשת.
מה שהופך את האנתרופולוגיה לשחקן מרכזי בקשר בין קבוצות תרבותיות שונות באוסטרליה, המדינה האוסטרלית והאבוריג'ינים, היא בין היתר ההיסטוריה הכאובה והמאבק הפוליטי ההיסטורי והעכשווי של הילידים במדינה האוסטרלית, כולל הדרישה בהכרה בעוולות הרבות שהמדינה האוסטרלית ביצעה ועדיין מבצעת ביחסה אל אוכלוסיות הילידים המעטות שנשארו באוסטרליה ומצר טורס.
קשה להאמין אבל רק בימים אלו, ולאט מדי, מתגלה ונחשפת ההיסטוריה האלימה והמדממת של הכיבוש האנגלי ויישוב היבשת. בפרויקט מרתק באוניברסיטת ניוקאסל פותחה מפה אינטראקטיבית שממפה 250 מקרי טבח שביצעו מתיישבים לבנים בקרב קבוצות אבוריג'יניות בין השנים 1780–1930. לעיתים בוצע הטבח כפעולת תגמול ולעיתים מתוך מדיניות או יוזמה מקומית של "טיהור" השטח מנוכחות הילדים.
בעוד שמבחינת המדינה האוסטרלית, לפחות משנת 1970, אוסטרליה היא מדינה רב-תרבותית שכוללת קבוצות אנושיות ותרבותיות ילידיות ואחרות מכל קצווי התבל (המחקר שלי על המהגרים והפליטים הפך מהר מאד למחקר על "רב-תרבותיות באוסטרליה"), הרי שעבור האבוריג'ינים ההבחנה היא בין התרבויות והעמים הילידיים לבין כל השאר המהגרים שהגיעו ליבשת ממקומות אחרים בעולם. למעשה, ההיסטוריה ומעמד האבוריג'ינים באוסטרליה הם עדיין פצע פתוח מדמם שמתפרץ מדי פעם לתודעה הרחבה.
כתלמיד בחוג לאנתרופולוגיה וכחוקר היה לי ברור שמחקר אנתרופולוגי הוא בעל חשיבות, מורכבות וייחוד, אולם האם הידע הזה רלוונטי? רלוונטי עבור מי, ואיזה שימוש נעשה בו? בהקשר של האבוריג'ינים, השאלה שעניינה אותי היא מדוע למרות המחקר והידע האנתרופולוגי הרב שנאסף על קבוצות אבוריג'יניות שונות, מצב הילידים ביבשת נשאר כה עגום? האם יכול להיות שהייצוג האנתרופולוגי של תרבויות ילידיות ועבודות שדה בקרב הילידים לא שירת כלל את המאבק שלהם, או אפילו פגע בהם? האם האנתרופולוגים הם שאשמים בקידום הדימוי של האבוריג'ינים כחברה אקזוטית השונה מתרבויות וחברות אחרות? האם אפשר שהעיסוק האנתרופולוגי ב"תרבות" וביחסיות תרבותית התעלם מהמאבק הפוליטי המתיש של הילדים בבירוקרטיה המדינית שכפתה עליהם אוסטרליה הלבנה? כפייה כזו מתבטאת בין היתר במה שמכונה באוסטרליה כיום "הדור הגנוב", מדיניות ממשלתית של לקיחת ילדי "תערובת" והשמתם במוסדות מדינה ובמוסדות כנסייתיים שבהם הופעלה כלפיהם אלימות רבה בעת חינוכם מחדש והפיכתם "ללבנים".
לבדיקת השאלות הללו סקרתי במאמר בקצרה את המחקר האנתרופולוגי שנאסף על האבוריג'ינים באוסטרליה, כולל את הביקורת הפנימית עליו באנתרופולוגיה והחשש שעצם הגדרת הילידים כאובייקט מחקרי יש בו הפעלה כוחנית מצד החוקר הלבן על היליד השחור. קשה לומר בוודאות אם המחקר האנתרופולוגי פגע בילידים: לעיתים החוקרים היו הראשונים שראו את העוולות, חשפו אותן וכתבו עליהן, וללא ספק העיסוק והעניין האנתרופולוגי ב"אחר" תרם להבנה של השונות התרבותית וקידם אידיאולוגיות סובלניות, ליברליות ורב-תרבויות באוסטרליה עצמה.
אין לי ספק שרוב האנתרופולוגים ראו את עצמם כמי שעוזרים לאבוריג'ינים, גם אם לעיתים המחקר לא שינה דבר ואף להפך – הביא למדיניות של מעורבות שתוצאותיה היו קשות עבורם. אולם מעבר לכך, עצם המפגש שמעודדת עבודת השדה הוא שחשוב ורלוונטי כאן: הייחוד של מחקר ארוך-טווח והיכרות עמוקה עם הנחקרים ומורכבות החיים שלהם שונה מכל צורת מחקר אחרת. ההקשר של המחקר האנתרופולוגי יכול להיות כמובן סביב מאבק ספציפי שאותו מלווה האנתרופולוג, או הצפה של סוגיה כואבת ומושתקת בקרב הילידים עצמם. כמו כן, מחקר או סרט אתנוגרפי עשויים לעורר ביקורת ציבורית ולהוביל לחשיפה של מדיניות כלכלית או אחרת שפוגעת באופן ישיר או עקיף בילידים.
אך מעבר לסוגיות מורכבות אלו, אני מאמין שהחשיבות של המחקר היא בעצם המפגש האנושי הפשוט והישיר שבו האנתרופולוג חי בקרב הקהילה שהוא חוקר. מחקר כזה יכול לעסוק בהקשרים של שינוי תרבות או בהסברים של אלימות פנימית בקרב קהילות ילידיות. באוסטרליה, כמו בארצות ומקומות אחרים, מתרחשים תהליכים פוליטיים וחברתיים מורכבים: הילידים תובעים הכרה בעוולות ההיסטוריות והעכשוויות שנעשים להם, ובתביעה זו יש גם בקשה להתנצלות ותיקון העוול. אנתרופולוגים יכולים בהחלט לקחת חלק בתהליך הזה, כולל הכרה באחריות של הידע האנתרופולוגי בעבר ובהווה ליצירת מציאות חברתית ופוליטית שיש בה קריאה להכרה, השלמה ותיקון.
מתוך הפרויקט של הצלם Greg Semu המציג דימויים יחסי כוח הפוכים במסגרת השלטון הקולוניאלי באוסטרליה
עוד על ארז כהן